מאגר סיפורי מורשת

תיעוד הסיפור של סבתא דינה גבאי לבית כהן

הנכד: אביתר שקד

סבתא שלי מספרת, שלפני העלייה לארץ ישראל היו לילות מאוד קשים במרוקו.

החלה אנטישמיות במרוקו, מסוכן היה להסתובב בלילה ברחוב ויותר מזה גם הייתה סכנה, שיפרצו לבתים. כהגנה היהודים סגרו את השערים והדלתות עם מסמרים וקרשים כדי שלא יפרצו לבתיהם.

סבתא זוכרת, שהיה מפחיד לגור ולהסתובב ברחובות, מחשש שיפגעו ביהודים. בתקופה זו הגיעו שליחים, אנשים מארץ ישראל, מהסוכנות היהודית ודיברו עם המשפחות היהודיות ושיכנעו אותן לעלות לארץ ישראל.  הם הסבירו שבארץ ישראל בטוח יותר.

באישון לילה הגיעו אנשים מהסוכנות היהודית, דפקו בדלת ואספו אותם עם עוד משפחות לאנייה, שהייתה אמורה לעלות ארצה. הם עלו לאנייה עם עוד כמה משפחות. סבתא מספרת שהייתה בערך בגיל 6 ולאורך ההפלגה לא הרגישה טוב, היא סבלה מבחילות. ההפלגה נמשכה מספר ימים.

ההסתגלות בארץ

הם הגיעו לארץ לדרום, לעיירה בשם נתיבות. הם גרו בפחונים ללא שירותים, השירותים היו מחוץ לפחונים. הם התגוררו שם עד שהוחלט להקים בתים קבועים. הורי סבתי קיבלו על עצמם בהשלמה את תנאי ההתאקלמות הקשים, כי תנאים אלו עם כל הקשיים, היו טובים יותר מהאנטישמיות שסבלו בגולה. סבתא מספרת שהייתה תקופה של מחסור בארץ, קראו לתקופה "תקופת הצנע".

היא זוכרת את תקופת הצנע, בה עמדה בתור. שלחו אותה בתור ילדה, להמתין  בתור שעות, כדי לקבל מוצרי יסוד כמו אורז סוכר ושמן. הכל היה בהקצבה לפי מספר הנפשות במשפחה

למרות  כל הקשיים – הכל, סבתא אומרת שהחיים בארץ היו בטוחים יותר.

הזוית האישית

אביתר: נהניתי מאוד מהמפגשים עם סבתא, רק חבל שהיא לא יכלה להגיע לכל המפגשים.