מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה ממרוקו

עמית עם סבא וסבתא
ספר המשפחה שלנו
העלייה לישראל נמשכה שלוש שנים מ 1951 - 1954

סבתא רחל השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי לפני שנתיים יחד עם  נכדתה הבכורה עידן. השנה משתתפת סבתא רחל שוב בתכנית הקשר הרב דורי והפעם עם הנכדה עמית. קישור לסיפור של סבתא רחל ועידן

עמית קלי מביאה את סיפור עלייתה של סבתא רחל ממרוקו.

סבתא ואני

תמונה 1

שמי רחל וקנין שם: רחל לפני: וקנין אחרי מרקוס. נולדתי בשנת 1947 בעיר קזבלנקה במרוקו. עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1954.

כבר בשנת 1951 הורי החליטו לעשות עליה לישראל המצב במרוקו היה קשה מאחר ומלך מרוקו מוחמד ה-5 היה בגלות בצרפת או בספרד וצרפת שלטה במרוקו בעצמה, באותם ימים מתנגדי המלך אשר גרמו לבריחתו מספר שנים קודם לכן החלו להתארגן ולהתנגד למשטר הצרפתי מרוקו הייתה אז בעוצר מאז השעה 6 אחה"צ ומובן מי שרצה לצאת ממרוקו צריך היה להצטייד באישורים רבים.

למזלנו בדיוק התחילו להגיע שליחי הסוכנות, בהשגת הצרפתים הם הקימו מחנה מעבר.

כמובן שמכל המצב הזה היהודים תמיד היו ראשוני הקורבן ובמיוחד לאחר שמדינת ישראל קיבלה את עצמאותה והפכה למדינה לעם היהודי כמו בכל מדינות ערב.

יהדות מרוקו החלה לסבול והחלו פרעות ביהודים הם היו משוללי אזרחות והפכו לשק החבטות של הערבים, למזלם של יהודי מרוקו לא סבלו כמו שסבלו יהודי עירק ומצריים שגורשו בחוסר כל וכספם ורכושם הושאר לטובת הממשלה. אך הם סבלו נפשית ופיזית הם לא יכלו לצאת לעבודה ולהסתובב בצורה חופשית הם חטפו מכות ועלבונות ואפילו בכמה ערים במרוקו נטבחו יהודים ומשפחות שלמות נפלו קורבן של שנאה. ניתן לומר שלאחר השואה באירופה ועצמאות מדינת ישראל אצל יהודי מדינות ערב החלה שואה שנייה. המצב נמנע בחלקו ע"י צרפת אשר שלטה במרוקו ומנעה את החמרתו.

כאשר הגענו לארץ נודע לנו שהמלך חזר מהגלות והחליט לתת ליהודי מרוקו אזרחות מרוקאית ושמירה על שלומם ועל רכושם.

לאלה הרוצים לעלות לישראל פעילי הסוכנות פעלו במחתרת והם שאשר הסדירו את כל מתן האישורים עי" הצרפתים כמו כן קבלו היתר להעביר את משפחות העולים, אני זוכרת שהם הגיעו אלינו הביתה ואמרו לנו שבעוד יומיים אנחנו יוצאים לדרך הביאו לנו ארגזים לארוז את תחולת הבית ואמרו שידאגו להעביר לנו אותה לישראל כמובן שהמסע נדחה מספר פעמים בגלל יריות בין הצבא הצרפתי למתנגדים אך לבסוף הגיעו אלינו בוקר אחד ואמרו שתוך 3 שעות אנחנו יוצאים לדרך.

היציאה הייתה בחשאי נפרדנו מהשכנים היהודים ויצאנו לדרך כל זמן הנסיעה התבקשנו להתכופף ולהיות בשקט עד אשר נגיע למחנה השהיה אחרי הנסיעה שנמשכה שעות הגענו למחנה המעבר שהיה מגודר המחנה כולו הכיל כ 50 אוהלים שבכל אחד היו כ 40 מיטות כל משפחה קבלה את מספר המיטות שהיא צריכה ומסביב מתחו וילונות כאילו ליצור פרטיות, המצב היה בלטי נסבל פרטיות לא הייתה שירותים ומקלחת היו מחוץ למאהלים.

שהינו במחנה המעבר כשלושה שבועות איומות עד אשר עלינו לאונייה שהפליגה לצרפת בעיר מרסיי היה שם מחנה מעבר גדול מאוד, ביתנים צבאיים ארוכים בכל ביתן כזה היו חדרים גדולים למשפחות גדולות וחדרים סטנדרטיים למשפחות גדולות.

מאחר והיינו הורי אני ועוד שתי אחיות. אמא הייתה בהריון מתקדם שיכנו אותנו בדירה של שני חדרים, אחי אלי עלה לישראל שנה לפנינו עם עלות הנוער, בכל ביתן היו מקלחות שירותים ומטבח משוטפים במחנה היינו כ-5 חודשים מאחר וזרם העלייה הגדול לארץ ישראל הציף את המדינה הצעירה אז בקשתי להשהות אותנו בצרפת, בינתיים אמא שלי ילדה בת המשפחה שלנו מצרפת שכנעו את אבא להישאר בצרפת, שהשתכנע מהר מאוד הורי עזבו את מחנה המעבר ושכרו דירה אבא התחיל לעבוד.

בצרפת נשארנו עד שנת 1954 ואז בלחץ אמא ואבא השתכנע והחליט לעלות לישראל בינתיים אמא ילדה שוב בשנת 1954. באוגוסט 1954 עלינו לישראל בהפלגה שנמשכה בערך 10 ימים על  האנייה "תיאודור הרצל" הגענו לנמל חיפה בשעות אחר הצהריים אך עוכבנו עד הערב, בערב העמיסו אותנו על משאיית מספר משפחות ונסעו במשך 90 דקות למעברה ליד קיבוץ מגידו בשם "מנסי" לא ראינו כלום חושך מוחלט מסביב.

קבלנו מיטות ברזל ומזרני קש לכל משפחה הועברה לאוהל נאמר לנו שנשאר כאן עד הבוקר ואז נעבור לבית הקבוע, שקר מוחלט נשארנו לגור באוהל (במקום שורץ נחשים) עד החורף, חורף אחד עף לנו האוהל בלילה ונשארנו בגשם חשופים עד אשר הגיע המטפל והחליט לפצות אותנו ולהעביר אותנו למגורי הוותיקים לדירות בצורות בדונים, הבדונים היו יותר מוצלחים היו להם וילונות וגם דלת שנסגרת וננעלת.

תקופת הגעתנו לארץ ישראל שרויה במצב כלכלי קשה מאוד מדינה צעירה אחרי מלחמה קשה ולאחר מלחמת העולם השנייה ישראל קלטה כמות אדירה של עולים מחציתם עולים ניצולי שואה שעברו מלחמה קשה והגיעו חלקם במצב נפשי קשה מאוד.

ישראל לא יכלה לקלוט את כל העולים ולכן הוחלט להנהיג צנע במדינה כלומר להקציב לכל משפחה מצרכי יסוד לפי מספר נפשות ועל מנת לשמור שכולם יקבלו את המצרכים לפי החוק, כל משפחה קבלה פנקסי תלושים וכך כל הקניות נעשו רק עם פנקסי תלושים שעל כל תלוש רשום. לדוגמא: קמח, סוכר, חלב, מלח, סבון, עוף שקיבלו פעם בחודש למשפחה.

אבא התחיל לעבוד בסלילת כבישים ובמקביל בקש מעובדי הסוכנות מהעברה, קבלנו אישור מעבר לאחר שנה והועברנו לגור בעיר עכו למגורי פחונים של שני חדרים מיותר לציין שבכל המגורים הללו גם באוהלים וגם בבדונים וגם בפחונים היו שירותים צבורים מקלחות קרות ובתי שימוש של בורות בשנת 1957 עמי

דר אישרו לנו דירות 3 חדרים בבתים דו משפחתיים בעכו, עברנו סוף סוף לדירה משלנו עם גינה וחצר אחוריים בית שימוש פרטי ומקלחת פרטית לכל משפחה והעיקר שיש מים חמים זורמים.

עברו חלפו השנים והורי הסתדרו בארץ ואפילו נולדו עוד שני ילדים הורי רכשו את הבית מעמידר, אנחנו גדלנו למדנו רכשנו השכלה ואפילו מדי פעם בפגישותינו המשפחתיות אנחנו מדברים הנוסטלגיה על הימים ההם.

לפני ארבעה שנים נסענו לטיול שורשים כדי לסגור מעגל, ארץ יפה גדולה מאוד ומה שראו עיני שכנע אותנו שהחלטת ההורים לעלות לישראל הייתה כדאית וטובה מאוד למרות שמשפחתי הייתה בעלת אמצעים כלכליים טובים שם.

אתמקד בשני נושאים בעלי חשיבות לגבי:

בשנת 1967 בעיצומו של משבר כלכלי גדול במדינה שהוביל למיתון קשה ולפיטורים המוניים של עובדים רבים. בעודי מודאגת על מקום עבודתי החדשה כאחות צעירה בבית החולים פרצה מלחמת ששת הימים שקודם לה גורשו חיילי האו"ם מסיני, אני הוצבתי בצוות מיון לקבלת פצועים הגשת עזרה ראשונה. כמות הפצועים הלכה וגדלה הצוותים חולקו לשתי משמרות בנות 12 שעות עבודה. העבודה בייתה אינטנסיבית שהמשמרת הארוכה הסתיימה לה כהרף עין.

ובאותה מהירות הסתיימו להם ימי המיתון ובאו ימי שגשוג ופריחה בכלכלה הישראלית, המשק הכלכלי התאושש ובבת אחת חסכו ידיים עובדות בכל התחומים. הניצחון המהיר של מלחמת ששת הימים הביא לשאננות גדולה אשר תפחה במהירה על פנינו.

ביום כיפור 5/10/1973 בשעה 14:00 נפתחה אש מצפון ומדרום ונשמעה אזעקה בכל רחבי הארץ. שוב בית החולים נכנס למצב מלחמה, שוחררו חולים במהירות, רוכזו חולים קשים במספר מחלקת ושאר הצוות הוכשר לקבלת פצועים והכנת מחלקות לקליטת פצועים. הוצבתי במיון למתן קליטת הפצועים ומתן עזרא ראשונה. הייאוש היה גדול, מספר הפצועים גדול ורב וימי המלחמה גלשו מעבר לשישה ימים, למעשה המלחמה נמשכה 19 יום. בלי הנשיא ריצ'ארד ניקסון שאיים על הרוסים אשר נתנו סיוע צבאי למצרים שיכניס כוחות סיוע אמריקני לישראל המלחמה לא הייתה מסתיימת אלה מסתעפת למלחמת מעצמות. האיום הפחיד את הרוסים אשר התקפלו והמלחמה הסתיימה. לצערי מלחמות ישראל בשונאיה לא הסתיימו ומאז כל מספר שנים פורצת לה מלחמה כל שהיא.

האירועים המשמחים ביותר בחיי הם לידת ילדיי שנולדו וגדלו כאן בישוב, נישואיהם ובחירתם לקבוע את מקום מגוריהם כאן בגני תקווה. לידת נכדיי היא פסגת האושר עבורי ואני מאוד מאושרת שהם נמצאים קרוב אליי ואיני צריכה לתכנן ימי נסיעה וביקור, הם באים אליי מתי שהם רוצים בעלי ואני משתתפים בהסעתם לחוגים שונים ובחזרתם הביתה. מה שנותר הוא לאחל לכל משפחתי בריאות, נחת, סבלנות וסובלנות, אמן!!!

המשפחה שלי

תמונה 2

בחרתי לכתוב על משפחה ועל איחוד משפחתי.

תמונה 3

 תמונה 4

כזכור בשנות ה – 50 המצב הכלכלי היה קשה ביותר וחלוקת המזון התנהלה ע"י חלוקת תלושים כפי שציינתי לעיל אך על החגים משפחתי לא ויתרה ונהגה לחגוג בחגיגיות רבה כל חג. למשל בפורים אימי תפרה שתי תחפושות אחת אסתר המלכה מאיזו שמלה ורודה שהייתה לנו הוסיפה קישוטים וכפתורים צבעוניים ושמלה שנייה של משרתת עם מטפחת. את הכתר הכינה מקרטון שגזרה וציפתה מבד סטן ורוד ( ממפה ישנה) צירפה לו כפתורים צבעוניים שאספה בקופסא מיוחדת כל השנה.

שתי תחפושות אלו ליוו אותנו הבנות במשך מספר שנים עם שינויים, מאחר והיינו מספר בנות בבית התחפושות הללו נילבשו על ידי כולן ולא רק זאת נאפו מאפים מיוחדים ממה שאפשר היה.

תמונה 5

כשחלפו להם ימי הצנע המצב הכלכלי הוסיף להיות קשה אך את החגים נהגנו לחגוג ברוב הדר, את הזיכרון של ציון החגים והאיחוד המשפחתי לקחתי עמי הלאה והיום כשאני נשואה, אמא לילדים וסבתא לנכדים החגים הם נקודת ציון חשובה מאין כמוה.

עם זאת אנו דואגים לגיבוש משפחתי פעם ב – 3 חודשים, כל המשפחה המורחבת יוצאת לסוף שבוע ארוך למקומות מיוחדים, למשל בסוף שבוע האחרון יצאנו כל המשפה המורחבת לחגוג יום הולדת 70 לסבתא חדווה בפארק תמנע עם לינה במקום על שפת אגם תמנע ולאחר מכן חוזרת כל המשפחה לביתה עם טעם של עוד ומצפה למפגש הבא.

תמונה 6

תמיד נחגוג ביחד את החגים ותמיד יהיה מקום בשולחן לעוד אורחים וכמובן שתמיד יהיה אוכל לקרניבורים לצמחונים ולטבעונים שבבני משפחתנו. מידי פעם חוגגים את החגים באילת עם כל המשפחה המורחבת ואנו נשארים שם 4-5 ימים.באהבה, רחל מרקוס

העשרה

תיאודור הרצל: "תיאודור הרצל הייתה אוניית מעפילים שאירגן המוסד לעליה ב'. נקראה על שמו של המנהיג הציוני בנימין זאב הרצל". ויקיפדיה

קישור לסיפור של סבתא רחל ועידן

 מורה מובילת תכנית שרית כץ

תשע"ו

מילון

תיאודור הרצל
תיאודור הרצל הייתה אוניית מעפילים שאירגן המוסד לעליה ב'. נקראה על שמו של המנהיג הציוני בנימין זאב הרצל.

ציטוטים

”האירועים המשמחים ביותר בחיי הם לידת ילדיי שנולדו וגדלו כאן בישוב, גני תקווה“

הקשר הרב דורי