מאגר סיפורי מורשת

שמי, אהובה עמרם, נולדתי במרוקו, בשנת 1953.

בחרתי לספר על העלייה שלי לארץ.

עליתי ממרוקו לארץ בשנת 1955, כשהייתי בת שנתיים. עלינו באוניה, כל משפחתי הענפה. יש לי שני אחים אחד גדול ממני והשני קטן ממני.

הגענו לארץ, הביאו אותנו למעברת רמלה. גרנו בצריף, היה קשה בחורף, הגשם היה נכנס לתוך הצריף, ובקיץ היה מאוד חם. לא היה מספיק אוכל לכולם. כל משפחה קבלה מנות אוכל כמספר הנפשות. להורי היה עצוב מאד לגור כך, אחרי שעזבו בית נוח עם כל הריהוט והמצרכים, וכאן היה קשה מאוד.

אחרי שנתיים בצריפים עברנו לבית, והיה יותר טוב. אני למדתי בבית ספר יסודי אחווה עד כיתה ו' ואחר כך בתיכון.

ההיכרות שלי עם בעלי, נוצרה עקב העובדה שהיינו בני דודים. אבא שלי ואמא שלו אחים.

התכתבנו בעת שירותו הצבאי, ובשלב מאוחר יותר הוא התחיל להגיע אלינו הביתה וכך האהבה פרחה לה. והמפגשים הפכו לדחופים.

התחתנתי בשנת 1970, בגיל 17 וחצי, על מנת שלא להתגייס לצבא.

בעלי גדל במושב יגל, ואני גדלתי בעיר רמלה, כשהחלטנו להתחתן חיפשנו מקום טוב לגור בו, ושמענו על קריית מלאכי, עיר מרכזית הקרובה לכל מקום. ועברנו לגור בקרית מלאכי.

בעלי עבד בנמל אשדוד כמנופאי 45 שנה, עד שהוא יצא לפנסיה.

נולדו לנו 5 ילדים 3 בנות ו-2 בנים. בת אחת נפטרה עם מפרצת במוח בגיל 38., והשאירה אחריה 3 ילדים קטנים.

היום אני סבתא ל-16 נכדים שיהיו בריאים חלק מהילדים נשארו לגור כאן וחלק יצאו מחוץ לעיר.

אני סבתא של אסף סלוק ודניאל כהן תלמידים הלומדים בבית ספר אחוות אחים.

הזוית האישית

אהובה: נהניתי מאוד מהמפגש שהיה לי עם נכדי בכל יום ראשון. אסף אהב לשמוע את סיפור ילדותי ונישואי לסבא עמרם. בהצלחה לכולם. תודה לשושי וחדוה שקבלו אותנו באהבה ותשומת לב לבית הספר.