מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1954 בעיר קזבלנקה. ביוני 1957 עזבה משפחתי המורחבת את מרוקו, הייתי אז ילדה קטנה בת שלוש וכל מה שהבנתי משיחות המבוגרים היה "אנחנו מפליגים על אונייה גדולה לצרפת". לימים הבנתי שחלק מהאנשים שהיו איתנו, היו בעצם השליחים של הסוכנות היהודית, והאונייה היתה אוניית מעפילים.

כילדה זה נראה כחגיגה אחת גדולה, באותו הלילה ישנו אצלנו סבתא, דודים, דודות ובני הדודים (חלקם בני גילי וחלקם גדולים יותר). ארזנו בהתלהבות את החפצים והבובות ויצאנו לדרך. לאחר כמה ימים של הפלגה הגענו לעיר מרסיי, צרפת. במרסיי ירדנו מהאוניה ורוכזנו עם עוד משפחות במחנה פליטים , לאחר מספר שבועות עברה משפחתי להתגורר קרוב לאחות של אימי שהיגרה לצרפת כמה שנים קודם. הילדים הגדולים שובצו בבתי ספר והקטנים בגני הילדים. בצרפת שהינו כשלוש שנים.

דימונה ושנות הילדות המעצבות 

בשנת 1960 עלינו ארצה היישר לשיכון של דימונה – עיירה קטנה בלב המדבר בנגב.בדימונה היו מעט משפחות שרובן היו עולים חדשים שהגיעו מצפון אפריקה וממדינות מזרח אירופה. העיר הוקמה בשנת 1955 וסביבה הוקמו מפעלים רבים כגון: מפעל הטקסטיל "כיתן", הקירייה למחקר גרעיני (קמ"ג), מפעלי ים המלח וכו' .מפעלים אלו הביאו תעסוקה לאותם עולים חדשים ועם הזמן נהרו אליה משפחות נוספות ממרכז הארץ .

כילדה בכיתה א' זכור לי הבניין  בין השלוש קומות שבו התגוררתי, כקיבוץ גלויות אחד גדול. בכל קומה גרה משפחה שהגיעה ממדינה אחרת, לכל משפחה שפה, תרבות ומנהגים משלה. לי זכורים הריחות מהמטבחים השונים שהתערבבו בחדרי המדרגות.

אציין רק את הקומה השנייה שבה התגוררה משפחת גולדשטיין שזה עתה הגיעה מרומניה ולהם ילדה בת גילי, יחד יד ביד הלכנו  לבית הספר ובילנו זמן רב יחד אחרי הלימודים, היא דיברה רומנית ואני עניתי בצרפתית  עיברית למדנו יחד בבית הספר, וכך אני מדברת רומנית והיא צרפתית עד היום. את שנות ילדותי עברתי בעיירה זו, שם סיימתי את התיכון בהצלחה ויצאתי לעולם הגדול.

עם השנים למדתי באוניברסיטה שפות שחלקן נרכשו מהילדות, הקמתי משפחה לתפארת, לימדתי צרפתית בבתי ספר שונים בארץ ושרתתי יחד עם בעלי, שגריר ישראל לשעבר במדינות שונות בעולם.

משפט סיכום: כיום יש לי שלוש בנות וחמישה נכדים, אני גרה בתל אביב. גרתיחמש שנים באיטליה ועבדתי שם כקונסול ישראל ברומא, גרתי בסנטו דומינגו ושם שירתתי כנספח תרבות של ישראל לאיים הקיריביים.

לליה הנכדה המקסימה שלי אני רוצה להגיד: שהבית והמשפחה הם ערך עליון  ולך אני מאחלת לקום כל בוקר עם צליל מנדולינה בלב. הסיפור של סבתא נתן לי להכיר את הילדות שלה וערך מוסף בחיים .

הזוית האישית

עליזה: לליה הנכדה המקסימה שלי, חשוב לי להעביר שהבית והמשפחה הם ערך עליון ולך אני מאחלת לקום כל בוקר עם צליל מנדולינה בלב.

עליזה רדיאן תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: סימונה מדימונה