מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה מלול, נולדתי במצרים בשנת 1947 ובשנת 1949 עלינו ארצה למחנה עולים בחיפה יחד עם אחי שגדול ממני בשנתיים.

שליחים מהסוכנות היהודית הגיעו למצרים כדי לשכנע יהודים לעלות ארצה מכיוון שרצו שאוכלוסיית ישראל תגדל,ולהקים מדינה ליהודים. עלינו ממצרים באנייה שנקראה "נגבה", עלינו ארצה בעזרת הסוכנות היהודית.

הגענו ישר למחנה עולים. שהינו במחנה העולים כשנה וחצי. לאחר כשנה וחצי הועברנו למחנה אוהלים בנהריה. הקליטה בנהריה הייתה קשה מאוד עבור משפחתי. לנהריה הגענו בשנת 1950 ממחנות העולים בחיפה. חיינו במעברת העולים בנהריה, אבי עבד במפעל "ישאסבסט" בנהריה ואמי הייתה תופרת במקצועה, אך לא עבדה. אבי השתלב טוב בעבודה ובחברה בישראל, אך לאמי היה קשה יותר להשתלב.

במצרים נשארו סבתי ושני דודיי והייתה לי עוד משפחה בארץ מצד אבי .

הילדות שלי הייתה ילדות שמחה עם הרבה חברים, ששחקנו רוב הזמן מחוץ לבית, הבתים היו קטנים יותר, לא כמו היום. החיים באותה תקופה היו מאוד פשוטים, לא הייתה אז טלוויזיה ולא פלאפונים.

יומולדת בגן – בתמונה סבתא, אחותה ואמה

נהריה הייתה מושבה קטנה שנחל הגעתון חצה אותה, מעט תושבים חיו בה. בעלי עבד כנהג משאית ואני כמנהלת חשבונות במשרד רואה חשבון. רכב פרטי מובן שלא היה אז וגם קשה היה לקנות מצרכים. עבדנו קשה על מנת לפרנס ולגדל את בני המשפחה.

הזוית האישית

מיקה: היה לי ממש כיף ללמוד ולדעת עוד על סבתי והחיים בארץ באותה תקופה שבה קמה המדינה.

סבתא עליזה: כייף לספר מעט על התקופה בה עלינו ארצה, כילדים קטנים. המפגשים תרמו לי להכיר יותר טוב את מיקה נכדתי ולבלות איתה.