מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1945 בפרס, במחוז אזרבייג'ן, בעיר רזיה, שפת האם הייתה ארמית.

להורים יצחק וגילה (שם מקורי: קילס) עם עוד 3 אחיות ושני אחים עם סבתא וסבא רבה כולם בחצר אחת. סבא שלי היה עוסק במכירת זהב ויהלומים, ונסע לארצות הברית לעסקים ושם הוא נרצח. סבתי הייתה בהריון. בכניסה לבית הייתה שדרת גפנים שלצידה עמד סמובר לשתיית תה לכל מי שניכנס הביתה. בחצר הייתה בריכת שחייה ולסבתי היה בית מלון שאליו היו מגיעים כל בחירי העולם.

שפרצה מלחמת עולם השנייה סבתי שמעה והרגישה שיש בעיה עם היהודים, והתחילו להתעניין  לעלייה לארץ. בשנת 1951 השארנו את כל הרכוש בפרס מלבד שטיחים ופיסטוק חלבי שהיה מיוחד שלא היה בארץ.

עלינו לרכבת לטורקיה, מטורקיה עלינו על אוניה והפלגנו לחיפה, למקום שקראו לו שער עלייה. אחי הבכור עלה לארץ לפנינו וקנה לנו צריף בתחנה מרכזית בתל אביב, והגענו לצריף בתל אביב, שהיו שמה מלא עכברים. והמעבר לארץ היה מאוד קשה כי בפרס מצבנו הכלכלי היה מצוין ובארץ היו קשיים, אבל עם הרבה שמחה, אהבה וסבלנות התגברנו על כל הקשיים. התחלתי ללמוד בבית ספר ביאליק בכיתה א'.

לאחר מכן מכרנו את הצריף ונתנו לנו שיכון ביד אליהו תל אביב. שם למדתי עד כיתה ו', בבית ספר בר גיורא. כשהייתי בת 12 עברתי לקיבוץ יגור בקבוצת עולים והייתי שמה כ- 4 שנים. חזרתי לעיר והלכתי לעבוד בחנות ויצ"ו לעבודות יד ורקמה, כדי לעזור להורים בכלכלת הבית ובערב הלכתי ללמוד תפירה, כי אלו היו המקצועות דאז.

כשהייתי בת 16 בשנת 1962 אבי נפטר ובמהלך השבעה קיבלתי התקף אפנדיקס לקחו אותי לבית החולים איכלוב והכינו אותי לניתוח. הלכתי לניתוח ולא סיפרתי לאף אחד לא לאימא ולא לאחים כי לא רציתי להכאיב ולהדאיג את אמאן והמשפחה שישבו שבעה.

במוצאי שבת בלילה שמעתי צעקות במחלקה ולא הבנתי מה קרה וירדתי וראיתי בחור פצוע קשה בתאונת דרכים שהיה בלי הכרה בשם שמעון, הבטתי בו והחלטתי שהוא יהיה בעלי לכן טיפלתי בו מאוד יפה שחזרתי מהניתוח המשפחה של הפצוע שאלה: איפה הילדה הקטנה שטיפלה בבן שלנו? לאחר מכן שוחררתי הביתה והוא עדיין היה מאושפז. טלפונים ופלאפונים לא היו, אז כדי לקבל את הכתובת שלו התקשרתי למחלקה שבה היה מאושפז,אמרו שהוא השתחרר הביתה וביקשתי את כותבתו ונסעתי לבקר אותו בבית הוריו, לא היה לי אוטו נסעתי לאחר ניתוח באוטובוס. למחרת סבא ביקש לפגוש אותי ולקנות לי מתנה. להודות לי על הטיפול המסור שנתתי לו שהוא נשאר בחיים בזכותי. סבא קנה לי והעניק לי 2 שרשרות פנינים יקרות מאוד ומשם המשכנו להיות חברים. וכעבור שנת ההבל החלטנו להתחתן החתונה נערכה באולם בתחנת כיבוי אש ברמת גן. למחרת נסענו באוטובוס עם שמלת הכלה להורי נסענו לירח דבש באשקלון.

נולדו לנו 3 בנים: יצחקי {1965}, אלוני {1667} ורזי{1972} מדהימים,טובים ,מקסימים, יפים ,חכמים, עם ערכים טובים, ילדים של נתינה ועזרה לזולת לפי החינוך שקיבלו בבית.

סיפור חייו של סבא סבא שמעון נולד ב-1938 בפולין וב- 1939 שפרצה מלחמת עולם השנייה. סבא רבה נתן נסע העירה עם כרכרה וסוס כדי לקנות מצרכים, וראה שהגרמנים והפולנים הורגים את היהודים. חזר הביתה ואמר לסבתא רבה חיה: תארזי את הילדים ואנחנו בורחים! עזבו הכל ונסעו העירה ומשם עברו את הנהר שבין פולין לצ'כיה במים קפואים.

ומשם הלכו ביערות לכיוון רוסיה וזה נמשך חודשים ושנים ללא אוכל ללא מחסה ללא בית ללא בגדים ובדרך סבא שמעון חלה בדלקת ראות ואושפז במקום לא ידוע ונשאר לבד בערך בגיל שלוש  סבא רבה רצה לרדת איתו  ולא נתנו לסבא להיות איתו והגרמני אמר לו הוא שאתה ממשיך ברכבת או שאני יורה בך וסבא רבה נאלץ להמשיך ברכבת כי היה לו עוד שלושה ילדים ואישה בהריון.

סבא רבה לא ויתר על סבא שמעון וחזר לחפש אותו  והוא מצא ולקח חזרה למפגש של המשפחה.

בשנת 1948 עלה לארץ עם אחיו הגדול ממנו ישראל עם עלית הנוער ולקחו אותם לקיבוץ היה קשה מאד בלי ההורים והמשפחה. כעבור כמה הגיעו ההורים והם התאחדו עם כל המשפחה והתחילו את חייהם הקשים בארץ, ההתמודדות לא הייתה פשוטה ללא שפה, ללא פרנסה, ללא בית, ללא אוכל וביגוד.

בגיל 10 סבא שמעון הלך לעבוד כדי לעזור להורים ולששת אחיו בפרנסה, ולהביא אוכל הביתה, ולכן הוא לא יכול היה להמשיך ללמוד. בגיל 16 הוא התגייס לצבא לחיל הים פרצה מלחמה וגייסו את כולם כי אז היו מעט אנשים בארץ. שיכלו להתגייס. בשנת 1949 היה צנע מאוד גדול שכל משפחה קיבלה 1 קילוגרם סוכר ו- 1קילוגרם קמח ובקבוק 1 של שמן ומרגרינה ועוף אחד למשפחה ועם זה היינו צריכים להסתדר משפחה אחת לשבוע עד שנת 1959. היה מאוד קשה! היו קונים לנו נעלים גדולות בכמה מידות, כדי שנוכל ללכת איתם כמה שנים וכשהנעלים היו קטנות היו גוזרים את קצה הנעל והיו ממשיכים ללכת איתם. לא היינו זורקים את הגרביים עם החורים, אלא היינו לוקחים חוט ומתקנים בשתי וערב. לא נהגו לקנות כל יום בגדים, אלא הדאגה הייתה להשיג אוכל. לא הייתה רפואה ומי שהיה חולה ולא היה בידו כסף היה מת. ומשנות ה- 60 התחילה שנת פריחה ושגשוג במדינה. המצב השתפר, הוקמו מוסדות תרבות והיתה עבודה ופרנסה.

מדינת ישראל עברה הרבה מלחמות בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ושוב היה קשה מאוד. היו הרבה אבדות שלנו. בשנת  1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. אבל לאחר כל מלחמה הייתה פריחה ושגשוג, כי היה הרבה עבודה לתקן הכול ולשפץ.

הזוית האישית

מאוד נהניתי מהתכנית ומהחוויה שסבתא מגיעה לבית ספרי ומקדישה לי שעתיים שלמות של יחד.