מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה מהודו לקיבוץ בישראל

מזל עם נכדתה ענבר וידידה דביר
מזל בצעירותה
סיפור העלייה מהודו והקליטה בקיבוץ בארץ ישראל תוך התמודדות עם קשיי השפה והתרבות.

נולדתי בהודו בתאריך 19 בינואר 1944, אני ומשפחתי גרנו בעיר הבירה מומבי בקרבת ביתם הגדול של סבא וסבתא שלי.
אבי עסק במסחר ולאימי הייתה מתפרה בבית, והיא תפרה בגדי ילדים והלבישה  בובות בחליפות, אבי היה מייבא ראשי בובות מפורצלן מאנגליה, ואמי הייתה מחברת להם גוף ובגדים, אבי היה מוכר בירידים שהתקיימו בהודו וכך הם חיו. בהודו נולדו להורי 6 ילדים ( 4 בנים ו2 בנות) האח הצעיר נולד בישראל בקיבוץ.
 
תמונה 1
 
העלייה לישראל
חיינו בתוך קהילת יהודים גדולה מאוד, לא הייתה אנטישמיות ובין היהודים היו רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מלחים, טייסים וכ'ו היהודים היו נפגשים בחגים בבתי הכנסת שהיו בהודו עד שנת 1947. כשהתחילו לדבר על עצמאות למדינת יהודים בארץ ישראל, גם היהודים בהודו רצו לקחת חלק ולעלות לישראל. הגיעו יהודים מארץ ישראל, ונפגשו עם יהודי הודו בבתי הכנסת והלהיבו אותם לעלות ארצה. גם אבי התלהב ורצה לעלות לארץ ישראל. אנשי הסוכנות היהודית הציעו לאבי לעזור להם לארגן קבוצות נוער ומשפחות צעירות לעלייה לארץ ולהתיישב בקיבוצים ואת הנוער לשלוח לפנימיות בישראל.
המטרה הייתה לאפשר לאנשים להסתגל ולהיקלט בארץ וכך היה, החלה העלייה לישראל, הקליטה בתחילה הייתה קשה בגלל השפה השונה כל כך, האוכל השונה והתרבות האחרת מכפי שהכרנו. ובכל זאת הצעירים מאוד אהבו את ישראל וכתבו להוריהם מכתבים חיוביים על הארץ.
 
בשנת 1953 נפרדנו  מהסבים שלי, מכל הדודים, ומכל האחים של ההורים שלי.עלינו לארץ והשארנו משפחה גדולה בהודו. לארץ הגענו במטוס לאחר עצירה בקפריסין. משדה התעופה נלקחנו על ידי הסוכנות היהודית למקום שנקרא "שער העלייה" ליד חיפה. זה היה בחודש דצמבר וחגגנו שם את חג החנוכה והיה קר מאוד וגשום.
גרנו שם באוהלים, קיבלנו שם מיטות, שמיכות, מזון, וכ'ו.לילדים ערכו מסיבת חנוכה גדולה בחדר האוכל ואותי בחרו להכין עם המדריכים שקיות הפתעה וממתקים לילדים.
אבי נסע לסוכנות היהודית בתל אביב כדי להחליט לאיזה קיבוץ להצטרף. שני אחיי הגדולים עלו לארץ חצי שנה לפנינו והגיעו לפנימית נוער "מאיר שפייה" ליד זיכרון יעקוב. אבי גם נסע לשפייה לבקר את הילדים והתרשם שהם נמצאים במקום מאוד טוב, עם נוף יפה, וחינוך טוב. כשהוא חזר הוא סיפר לנו שלאחיי מאוד טוב שם והם מרוצים.
באחת הנסיעות, הסוכנות היהודית הציעו לאבי שמות של כמה קיבוצים בצפון והוא החליט לבחור בקיבוץ תל יוסף,שבעמק יזרעאל.
לאחר חצי שנה ב"שער עלייה", נסענו לקיבוץ תל יוסף והתלהבנו מהנוף. מצד אחד ראינו את הרי הגלבוע, ומעיין חרוד ומצד שני את גבעת "קומי"
 
תמונה 2
 
הורי התחילו ללמוד עברית באולפן, והילדים הוכנסו לכיתות ע"פ גילם. מיותר לציין שבתחילה השפה הייתה קשה מאוד להוריי, ואנו הילדים התגברנו יותר מהר. אמי התחילה לעבוד בבתי ילדים כמטפלת ומאוד נהנתה מעבודתה, וגם היא למדה את השפה יותר טוב.
לעומתה לאבי היה יותר קשה למצוא עבודה שתתאים לו, ולכן הוא החל לעבוד עם דודי בקיטור למים רותחים למטבח ולמכבסה. את המקצוע למד במקום. לאחר כחצי שנה אמי התגעגעה מאוד לאחיי שחיו בשפייה ובהתייעצות עם מזכיר הקיבוץ הוחלט להביאם לתל יוסף.
 
למדנו בתוך כיתות עם כל הילדים הישראלים 
תמונה 3
 
למדנו בתוך כיתות עם כל הילדים הישראלים ולי היה בעיקר קשה ספרות ותנ"ך, אבל גם במקצועות הריאליים (כגון כימיה, מתמטיקה ופיזיקה בתיכון). למרות הקשיים הצלחתי לסיים י"ב. כל שעת חברה שהייתה בבית ספר בימי שישי התבקשתי על ידי המחנכת לספר על ילדותי בהודו, לשיר ולרקוד בפני כל הילדים. הילדים ביקשו עוד סיפורים וריקודים ואני התביישתי.
בקיבוץ הייתה חברת ילדים וכל אחד מאחי היה בשכבת הגיל שלו, היה לנו מדריך שעשה  פעולות  אחר הצהריים והיינו בתנועת הנוער העובד. פעולות אלו תרמו רבות לאהבת הארץ והתמלאנו בהרבה חוויות. אהבנו מאוד את ערב יום שישי שבו השתתפנו  בקבלת שבת, זאת הייתה קבלת שבת משותפת, להורים ולילדים.
לאחר האוכל ההורים הלכו לבתים ואנו הילדים נשארנו לשיר ולרקוד ריקודי עם ולשחק משחקי חברה ומשחקים על הדשא הגדל בקיבוץ (תופסת, ומשחק הנקרא "מי מפחד מהאיש השחור").בקיבוץ הילדים והנוער עבדו אחר הצהריים  בכל ענפי המשק השונים לפי הצורך, אני בחרתי בעבודה בכרם, כי מאוד אהבתי חקלאות.                                            תמונה 4
 
חיינו בקיבוץ כ-10 שנים ועזבנו בשנת 1962 לעיר אשדוד. הסיבה לעזיבה הייתה כי שני אחי הגדולים סיימו צבא ורצו לחיות באופן עצמאי בעיר ואני הלכתי ללמוד בסמינר למורי מלאכה בגבעתיים. מאשדוד הנסיעה באוטובוס לגבעתיים הייתה קשה וארוכה, אבל התגברתי.
 
סיימתי את לימודי ההוראה ומצאתי עבודה כמורה בבית ספר, החלטתי לעבוד שם, היה לי כיף. בתחילה עבדתי בבית ספר יסודי כ- 15 שנה ויצאתי ללמוד במכללת "קיי" בבאר שבע למורה בכיר. בעקבות כך עברתי לעבוד בחטיבת הביניים בתיכון מקיף ד' באשדוד. אהבתי מאוד לעבוד עם הילדים בחומרים שונים כגון: עץ, מתכת, טקסיטיל, רקמה, אריגה, חמר, ועוד חומרים. בכל סוף שנה ערכנו תערוכה של כל המוצרים היפים שעשו הילדים, זאת הייתה חוויה מקסימה למורים, להורים, ולילדים.
בתיכון ד' ו- ה' עבדתי עוד כ- 15 שנה. לאחר מכן חיפשתי גיוון בעבודה, אז עזבתי את עבודת ההוראה והתקבלתי לנהל את פרויקט "הילה" בקידום נוער באשדוד. בקידום נוער עבדו מדריכים שטיפלו בנוער שנשר מהתיכונים.
מדריכים אלו ערכו שיחות עם הנערים והנערות ונתנו להם אפשרות להמשיך ללמוד באופן פרטני בעזרת מורות מ"הילה".
 
תפקידי כמנהלת הילה היה לאבחן את הילד בחשבון וקריאה ולהתאים לו תוכנית לימודים ומורה מתאימה. אם התלמיד נשר לדוגמא בכיתה ט' , אז הגשנו לו מבחנים של כיתה ט' בכמה מקצועות ולפי מבחנים אלו הוא קיבל תעודות. אם התלמיד נשר אחרי כיתה י' או יא' הגשנו אותו למבחן בגרות אחד לפי בחירתו. המטרה הייתה לגרום לנער להבין שיש לו יכולות לעשות בחינות בגרות ולאהוב את עצמו. בגיל 18 המדריכים הכינו אותם להתקבל לצבא וחיזקו אותם בכל דרך. עבדתי כמנהלת הילה 10 שנים ופרשתי לגמלאות.
 
פרק חדש
אני מנצלת את זמני הפנוי ומרחיבה את ידיעותיי בידיעת הארץ, בהיסטוריה של ארץ ישראל, תולדות האומנות, מיתולוגיה יוונית ועוד. אני משתתפת בהרבה הרצאות ונהנית מזה מאוד וכמו כן מפתחת את אהבתי לעבודה בחמר ואפילו יש לי את כל הכלים לעיסוק לחמר, כולל תנור לשריפת קרמיקה. הנכדים שלי אוהבים מאוד לבוא אלי וליצור עבודות בחימר.  
 
העשרה
יהדות הודו: "יהדות הודו כוללת מגוון נבדל של קהילות היהודיות, שמניינן הכולל הופך אותן לצבר כולל מהגדולים בקהילות אסיה. יהודי הודו מונים כיום כ-5,000 איש בלבד (כמחציתם במומבאי, כ-1500 בטהנה, 300 בפונה, ורק עשרות בודדות בקוצ'ין, קולקטה וניו דלהי) עד לפני מספר עשורים מנו יהודי הודו כשלוש רבבות". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

אנטישמיות
כאשר עם מסוים מחרים ושונא עם אחר (כמו שנאת יהודים).

הסוכנות היהודית
תפקידה לעזור ליהודים לעלות ארצה ולטפל בהם.

להסתגל ולהיקלט
ללמוד את השפה, למצוא עבודה ומגורים, וחברים.

שער עלייה
מחנה לקליטת העולים לזמן קצר עד שימצאו מגורים קבועים.

טקסיטיל
כל סוג של סיבים שעושים מהם בדים.

ציטוטים

”ואהבת לרעך כמוך“

”אחוות חברים“

הקשר הרב דורי