מאגר סיפורי מורשת

סבתא, ציפורה פנקר, נולדה בתאריך 4.7.1038 בבומביי, לסבא רבא אליהו וסבתא רבתא עליזה. היא האחות ה – 4 מתוך 8  אחים, כולם נולדו בהודו.

סבתא נולדה וגרה בשכונה עירונית לכל דבר, בדירת גן בבניין של 4 קומות יחד עם כל המשפחה, בביתה היה נהוג לדבר הודית. אבא של סבתא עבד בנגרייה פרטית וכך גם האחים של סבתא. האקלים היה טרופי. בהודו היה נהוג שבנות לא עובדות ולכן האבא הביא את הפרנסה.

יחסי השכנות בשכונה של סבתא היו מעולים וקרובים, היו להם שכנים מדתות נוספות ובעיקר מוסלמים והינדיים, כל אחד קיבל את השני ואת מנהגיו וחגיו, אף פעם לא הרגישו אנטישמיות.

סבא וסבתא הכירו בשידוך והתחתנו בשנת 1965. עם השנים הפרנסה נהייתה קשה והאחים של של אמא החליטו לעלות ארצה וגם ההורים, ובעקבותיהם גם סבא וסבתא עלו בשנת 1971. סבא וסבתא עלו לארץ במטוס הם עשו הפסקה בטהרן שבאיראן, הם מספרים שהיה מאוד מאוד קר בדרך והם לא היו ערוכים לזה וחששו לחיי הילדים שלהם, (אמא שלי הייתה רק בת חצי שנה).

הם עלו ארצה ישר לדירת עמידר שבבאר שבע ובה הם גרים מאז ועד היום.

הקליטה בארץ הייתה מאוד קשה בגלל חוסר שפה, לבוש שונה, אוכל שונה ומנהגים שונים. סבא לא מצא את עצמו מבחינה תעסוקתית ולא עבד, סבתא עבדה בתור תופרת וגם בעבודות ניקיון. הם לא היו באולפן ללמידת עברית וסבתא למדה עברית בכוחות עצמה וכך התאקלמה טוב יותר מסבא.

כשסבא הגיע לארץ הוא היה מבוגר מידי ואבא ל-3 ילדים כך שלא גייסו אותו והוא לא השתתף בשום מלחמה.

לסבא וסבתא נולדו 6 ילדים: יוסי נולד בהודו בשנת 1965, יואל נולד בהודו  בשנת 1968. אילנה (אמא שלי) נולדה בהודו בשנת 1970. שרונה נולדה בישראל בשנת 1972. יהושע נולד בישראל בשנת 1974. אורן נולד בישראל בשנת 1975.

לסבתא שלי היו הורים מאוד דואגים ועוטפים, שגוננו על הילדים ובזכות החינוך המוקפד והיהודי מנעו מהם התבוללות. הם שמרו את כל החגים והמנהגים שעד היום מלווים אותנו במשפחה.

הזוית האישית

אלעד לוי מביא את סיפורה של סבתו ציפורה פנקר.