מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1950 הוצא בעיראק חוק המאפשר ליהודים ויתור על האזרחות העיראקית ליהודים הרוצים לעלות ארצה ואז הורי נרשמו לעלייה. אני אישית עמדתי בפני דילמה: האם להירשם או לא לוויתור על האזרחות מאחר שראיתי שכול מי שנירשם לוויתור על האזרחות סולקו מהאוניברסיטה. לכן החלטתי להישאר בעיראק עד סוף לימודיי.

לקראת אמצע 1951 הורי עלו ארצה ואני נשארתי בבגד לבד והשלמתי את לימודי. הורי שנרשמו לעלייה ארצה כמו שאר היהודים הוקפאו כול רכושם על ידי ממשלת עיראק כולל עסקיהם ובתיהם ובאו לארץ כמעט בלי כלום חוץ למזומנים ותכשיטים שהי ברשותם. לקרת סוף חודש יולי בשנת 1951 עליתי ארצה עם דרכון עיראקי והגעתי לארץ דרך טורקיה והתחלתי לעבוד בחברת החשמל במחלקת תכנון.

באותו זמן גרתי עם הורי במעברת כפר חסידים שליד חיפה בתנאים מחפירים.

בשנת 1952 התגייסתי לצה"ל לתקופה של 30 חודש.  הורי עברו לגור לקריית מטלון שליד פ"ת ולא קיבלו שום עזרה מכול גורם שהוא על אף שידועה לי העובדה שעולים מארצות קיבלו סיוע מגורמים שלא ידועים לנו. עם שחרורי מצה"ל בשנת 1955 חזרתי לעבוד בחברת החשמל בת"א עד ליציאתי לפנסיה בשנת 1995.

באשר לחיי המשפחה שלי התחתנתי בשנת 1960 מאחר שהייתי צריך לתמוך במשפחה עברתי לגור בר"ג נולדו לנו שלושה ילדים והיום יש לנו 8 נכדים ואנו גרים בר"ג.

יש לציין שיש לי בבית מיזוג גלויות. הבן הגדול התחתן עם בחורה יוצאת רומניה והבת התחתנה עם יוצא הונגריה והבן השלישי התחתן עם בחורה יוצאת פולין.

סיפור משפחתנו הוא גם סיפורם של רבים מהעולים כור היתוך במדינת ישראל. הסיפור שלי נמצא במוזיאון בית ספר עליות ברמת גן.

מנכ"לית משרד החינוך, גב' אורלי פרומן בקרה אצלנו בתכנית עם מנהל מחלקת החינוך מר בודאגה ומנהלת חינוך יסודי גב' תמי ז'טלני, הם קראו בעיון את סיפורנו במוזיאון בית ספר עליות.

תודתי לתלמיד החונך שלי בתכנית הקשר הרב דורי, איתי עידן ולמורה עדי דורון על תכנית נפלאה זו

בבית ספר עליות ברמת גן.