מאגר סיפורי מורשת

שמי מינה ספיר (לשעבר מרי), נולדתי באירן, בעיר טהרן בפרס.

בשנת 1951 בהיותי בת שלוש עליתי עם משפחתי לישראל. היו  לנו קשיי קליטה, הביאו אותנו למושב נווה ימין, ליד כפר סבא. החלטנו לעלות לישראל מתוך ציונות ומכיוון שהאנטישמיות התפשטה ברחבי אירן. העברנו את כל חפצינו דרך אונייה, אבל הודיעו לנו שהכל נשרף.

לאחר עלייתנו ארצה והתמקמות בבית שקיבלנו, היינו שש נפשות בחדר וחצי עם שירותים ומקלחת בחוץ. בהתחלה ההסתגלות הייתה קשה, אך, לאט לאט ההורים יחד איתנו, הילדים, הקמנו משק עם פרות, עגלים, לולים עם תרנגולות, אדמות לירקות ועצים. אני זוכרת שהיינו רוכבים על הסוס, מטפסים על עצי הפקאן, השזיפים, וקוטפים פירות. למרות הקשיים היו לנו המון רגעים מהנים וזכרונות שצברנו. עם כל הקשיים להקמת המשק הצלחנו להקים משק גדול ומשגשג.

למדתי בבית הספר היסודי במושב עד כיתה ו'. בכיתות ז' ו-ח' בכפר סבא, אחרי זה תיכון בכפר סבא. לא שירתתי בצבא.

במשך שנים עבדתי כמזכירה במפעל גדול של תמרוקים. אחרי שהתחתנתי עברתי לגור בנתניה, נולדו לנו שלושה ילדים. כיום יש לי שלשה נכדים, שתיים מהן בנות ובן.

הילדות במושב הייתה מלאה בחוויות, היינו קוצרים תלתן לפרות, מאכילים את התרנגולות בלולים ואוספים את הביצים. חלבנו את חלב הפרות ושיחקנו משחקים בחצר עם ילדי השכנים. הייתה תקופה נהדרת.

הוריה של מינה ביום חתונתם 

הזוית האישית

יובל ובר: עברנו יחד חוויה מהנה, נהננו להקשיב לסיפורים ולזכרונותיה של מינה. זכינו לשבת עם מינה ולשמוע את סיפור העלייה שלה. תהליך זה גרם למינה להיזכר בילדות ובימים של פעם.