מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה מאיסטנבול לישראל

שושנה סולטנה לוי עם תלמידי תיכון קציר
שושנה מספרת לתלמידות קציר, חולון
סיפור העלייה, הקשיים וההתמודדות של שושנה סולטנה

אני שושנה לוי, נולדתי בטורקיה, איסטנבול 18/8/1922, כיום אני בת 95.

אמי מיוון ואבי מבולגריה. כאשר פרצה המלחמה אבי היה באמריקה. כשהוא חזר משם הוא פגש את אמי בטורקיה והתחתנו שם. לאמי קוראים רינה ג'יברש ולאבי קוראים יוסף אלבחר, אבי דיבר סלבית, רוסית, בולגרית והייתה לו צרפתית טובה. אני מאוד דומה לאמי.

כאשר לא היה לנו כסף אמי הייתה תופרת טובה והלכה לקנות בדים בזול ותפרה לי שמלות ובגדים לילדים. כשהייתי קטנה היה לנו מאכל שקוראים לו "ממליגה" – זה בורקס עם גבינה, בשר, בצל ושום שאמא שלי הייתה מכינה ומאוד אהבתי אותו. היה גם מאכל של אבא "סחלב" – סוג של שתייה עם חלב. כל משפחתי מיוון עברה לטורקיה ולהוריי היה מאוד קשה כלכלית, לכן נאלצנו לעבור שוב ליוון כדי להתפרנס ושם אחי משה נולד. אחי השני נולד בטורקיה וקוראים לו אברהם.

בגיל 24 התחתנתי בבית כנסת יפה באירופה, זה היה בשנת 1946 נישאתי באיסטנבול לניסים לוי התחתנתי באירופה מכיוון שגרמניה החלה לתקוף את טורקיה למרות כל ההסכמים ביניהם ואני ומשפחתי ברחנו לגבול טורקיה. הטורקים עזרו לנו והביאו לנו אוכל. לאחר מכן נולד בני הראשון בתאריך 13/1/1947 באיסטנבול וקוראים לו איציק.

לאחר מכן עליתי לארץ בתאריך 26/12/1948. העלייה לארץ הייתה מאוד קשה במיוחד שיש לך ילד בן שנתיים. היינו שמונה עד עשר שעות הפלגה מאיסטנבול לחיפה וחמישה עשר יום באנייה. בשביל שלא אאבד את בני קשרו אותי עם החגורה של בעלי לבני.

אני יודעת שבע שפות ולמדתי אנגלית מדוברת והבן הראשון שלי יודע ספרדית.

לאחר מכן בדצמבר 1947 עליתי לארץ בלי הוריי, עם בעלי ובני, עלינו לארץ באמצעות ספינה מאיסטנבול לחיפה, משך ההפלגה ארך כ- 15 יום בתנאים קשים מאוד של צפיפות, מחלות והקאות מרובות. העגינה של הספינה הייתה קשה מאוד ונאלצו להשתמש בארבעה עוגנים כדי לייצב את הספינה מרוב כמות האנשים והצפיפות שהייתה שם. הורדנו את החגורה של בעלי וקשרנו אותה עליי ועל בני, כדי שלא ניפול מהספינה.

כאשר הגענו לחיפה לא היה לנו מים ואוכל ומצבם הבריאותי של הסובבים לנו היה קשה. נאלצנו לבקש עזרה כי הייתה הצפה בספינה והגלים היו גבוהים ומנעו מאיתנו להגיע לחוף. לקחו את הילד שלי וסיפרו אותו בגלל כל הכינים שהיו שם, והוא בכה. חלק מהנוסעים שהיו בספינה אושפזו, ביניהם גם בעלי.

הביאו אותנו ישר ללוד והייתי כל כך מבולבלת, והתגוררנו בבתים שפונו מהם ערבים. בעלי רצה ללכת לעבוד כדי לפרנס את משפחתנו, אך הדבר לא התאפשר מפני שגויס לצבא.

הסבל היה רב כי נשארתי לבדי עם איציק ללא פרנסה וללא עזרה. מאחר ולא היו מים זורמים בברזים נאלצנו לשאוב מים מהבאר בדליים וללכת איתם קילומטרים עד לבית. כדי להתפרנס המדינה חילקה תלושי מזון לכל משפחות העולים. אני חיפשתי מקום עבודה כדי לפרנס את משפחתי, מאחר שבעלי היה מגויס ואחרי מאמצים רבים הצלחתי לקבל עבודה, מכיוון שהייתה עדיפות לניצולי שואה ואני לא עברתי את מחנות הריכוז וההשמדה.

למרות כל הקשיים הצלחתי להתקבל לעבוד בבית חרושת לעשיית תיקי עור בזכות עלייתו של קרוב משפחתו של אחד הבוסים שאצלו הועסקתי באיסטנבול, עבדתי שם כעשר שנים. שהגענו לארץ נכנסתי להריון עם בני השני יוסי שנולד בתאריך 21 לאוקטובר 1949. בעלי עבד במקומות מזדמנות כי לא היה לון מקום עבודה קבוע וחיינו בתנאים קשים. את בעלי לקחו לצבא בארץ ושיקרתי לבני שהוא הלך לעבוד.

כאשר הגעתי לארץ הרגשתי כבר חלק מכאן, בגלל שם משפחתי לוי, והייתה התרגשות גדולה.

הזוית האישית

נועה שוסטר, יובל הרוש, רויטל לכצ'קוב, סהר ראש: סיפורה של שושנה, סולטנה לוי, הועלה יחד עם סיפורם האישי של דיירי דיור המוגן "משען" – מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6, מבית הספר התיכון "קציר" בחולון, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". את התכנית מובילים המורים: אילנה יוחנן וניר מלכה.

מילון

סחלב
משקה סחלב. הצבע שבשפת המשקה מקורו באבקת הקינמון שפוזרה מעליו סַחְלָבּ (בערבית: سحلب) הוא משקה סמיך על בסיס חלב, עמילן תירס (קורנפלור), סוכר ותבלינים אשר מקורו במדינות המזרח התיכון. מקור שמו של הסחלב הוא צמח הסחלב, אשר פקעותיו הטחונות משמשות באופן מסורתי כבסיס להכנת המשקה ויקיפדיה

ציטוטים

”כאשר הגעתי לארץ הרגשתי כבר חלק מכאן, בגלל שם משפחתי לוי“

הקשר הרב דורי