מאגר סיפורי מורשת

סבא שמואל מספר לנכד יובל:

נולדתי באוסטריה בעיר הבירה וינה בשנת 1934 ושם גדלתי עד שנת 1939.

בבית דיברנו גרמנית ולא ידעתי מילה בעברית .

 

 

 

היו לי צעצועים מאוד שונים מאלה שהיום, כי אז לא היה פלסטיק וכל הצעצועים היו עשויים מעץ או ממתכת.

לא ראיתי טלוויזיה כי לא הייתה  טלוויזיה. לא היו מחשבים ולכן לא היו משחקי מחשב. היו לי קצת חברים אבל

אני לא זוכר אותם.

 

כשהייתי בן שלוש, הנאצים לקחו את אבי למחנה ריכוז ושחררו אותו רק אחרי שמונה חודשים. התנאי היה

שנעזוב את אוסטריה תוך יומיים. כך הוחלט שעולים לארץ. עלינו לארץ ישראל בשנת 1939.

 

בארץ הגענו לתל אביב ושכרנו דירה של שלושה חדרים. חדר אחד היה חדר העבודה של אבי. אבי היה רופא.

חדר שני היה סלון וחדר שלישי היה חדר אוכל. לי לא היה חדר ולא מיטה. ישנתי על מיטת הטיפולים של אבי.

זה היה רגיל גם אצל חברים שלי. אותי שלחו לגן ילדים אבל הגננת דיברה בשפה משונה (עברית) שלא הבנתי.

אחרי שנה שלחו אותי לבית ספר יסודי. בינתיים למדתי עברית. אז לא היו לנו חוגים ושיחקנו הרבה בחוץ בלי פיקוח של מבוגרים.

 

אני במיוחד זוכר איך שפעם יצאתי עם חברים לצוד עקרבים והצלחנו (לא מומלץ לנסות). היינו בבית ספר לבנים בלבד. בנות צרפו אלינו רק בכתה ח'.— הלכתי לבית ספר תיכון שהיה מאוד נוח. קראנו למורים בשמם הפרטי ולא

היה צריך לקום כשפנינו אליהם.  

 

זאת הייתה תקופה שבה  פעלו בארץ המחתרות בייחוד אצ"ל ולח"י. אחרי פעולות גדולות של המחתרות השלטון הבריטי היה מטיל עוצר. בזמן העוצר היה אוסר לצאת מהבית. בהתחלה זה היה טוב, כילדים שמחנו,  כי לא היה

צורך ללכת לבית ספר. אחר כך זה העיק בגלל מאסר הבית.

 

כשהייתי בן 13 האו"ם קיבל את ההחלטה על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. בארץ פרצו חגיגות

אדירות שאיש לא אירגן, חגיגות ספונטניות .  במקביל עם השמחה הרבה, התחילו הקרבות עם הערבים.

דעתי,הלא בלתי משוחדת, שיובל יצליח לנסח הבנה למצוא אירועים שקדמו לו.— נראה לי שידע זה תורם

להבנת המקום של יובל בתוך תולדות המשפחה.— העבודה יפה, מנוסחת היטב ובהירה.— היה לי מאוד כיף עם יובל.—

  

אני מאוד נהניתי במהלך המפגשים של תכנית הקשר הרב דורי, שמחתי להיפגש עם סבי במהלך אמצע השבוע

 

תשע"ד 2014