מאגר סיפורי מורשת

אנג'לה (דומטוב) נודלמן נולדה בשנת 1963 בטשקנט שבאוזבקיסטן (בוכרה), עלתה לארץ בשנת 1991, כשהייתה בת 28, וכיום גרה באשדוד.

היהודים באוזבקיסטן חיו יחד. משפחות שלמות גרו זו ליד זו והקפידו שילדיהן יתחתנו רק עם יהודים. מקור המשפחה של אנג'לה מבוכרה. שם היה סבה חזן בבית הכנסת וידע עברית. את החגים נהגו לחגוג יחד ולשמור על המנהגים הבוכריים. המשפחה דיברה בוכרית. לפני פסח הייתה הסבתא מזמינה אליה את כל הנשים, ויחד היו כולן מכינות מצות עגולות. בחג הייתה מתכנסת כל המשפחה סביב השולחן הארוך שעליו כלי הפסח המיוחדים.

הילדים למדו בבית ספר רגיל, שלמדו בו רוסית, אנגלית ואוזבקיסטנית. היחסים עם התושבים בעיר היו טובים. אנג'לה למדה כלכלה וניהול באוניברסיטה.

במאי 1990 פוצַץ משחק כדורגל באצטדיון של אנדיז'ן. ההמון המשולהב יצא מן האצטדיון והחליט (יש אומרים- הוסת) לפרוק את זעמו על תושביה היהודים והארמנים של העיר. ההמון התפרע ברובע היהודי וזרע הרס רב. כשישים בתים של יהודים וארמנים נשרפו כליל, ורבים אחרים נבזזו. דוּוח גם על כמה מעשי אונס. אנג'לה הסתתרה עם בעלה ובנה בבית שעה שבתים נשרפו בחוץ, והפחד היה גדול מאוד. כשהסתיים הפוגרום, החלו היא ויהודים רבים אחרים להתארגן לקראת העלייה לארץ.

אנג'לה עלתה לארץ עם בעלה ובנה בן השלוש ועם אחיה הצעיר. המסע היה ארוך: הוא החל ברכבת למוסקבה, נמשך ברכבת להונגריה והסתיים בטיסה לישראל. המשפחה התיישבה ברחובות ולאחר מכן עברה לניר גנים. בני המשפחה עבדו שם בקטיף ובמפעל עד שעברו לאשדוד, ואנג'לה התחילה לעבוד בבנק הפועלים.

הקשר עם החברים מטשקנט מתקיים דרך הפייסבוק. בארץ יש קשר בעיקר עם בני המשפחה, ולא עם בני הקהילה. אנג'לה מסכמת ואומרת: "אנחנו מרגישים ישראלים לכל דבר".

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.