העלייה לארץ…
סיפורי מספר על העלייה לארץ ישראל
שמי רחל חלי ואני נולדתי בעירק.
למדתי עד כיתה ג', וכשעליתי לארץ בגיל 12, בשנת 1951 למדתי בכפר עד גיל 13 ולאחר מכן עברתי לחיפה.
אמי רשמה אותי לבית ספר מקצועי לאופנה.
בבוקר למדתי בבית הספר המקצועי ובערב המשכתי את לימודי של כיתה ח'.
אחר כך המשכתי לללמוד בתיכון "ערב".
בגיל 14 התנדבתי בתנועת הנוער העובד והלומד ונהניתי מאוד.
טסנו במטוס והגענו לבית עולים בשער עלייה ולאחר מכן סידרו לנו יישוב בכפר חסידים.
שם גרנו באוהלים, אני ומשפחתי. היינו 8 ילדים, הוריי וסבתי.
בתחילת העלייה היה שיטפון.
באו המוסדות ולקחו את רוב האנשים ופיזרו אותם חלקם בקיבוצים וחלקם בכפר.
ורק נשארו אמי, אבי, סבתי ואחי.
אבי ז"ל חפר תעלה מסיס לאוהל בכדי שהמים לא יחדרו לאוהל.
למזלי, אני ואחותי הייינו בכפר אצל משפחה נוספת, אירחו אותנו יפה ולמחרת הפסיקו הגשמים וחזרנו לאוהלים.
בתקופת הצנע, אי אפשר היה להשיג כל דבר שנרצה. היו מחלקים תלושים שלפיהם מקציבים מה שקונים.
אני ואחיי הלכנו לשדה וקטפנו חובזות ומנגול ואמי הייתה ממלאת את זה בבורגול- המאכל האהוב עליי.
בשנת 1957 התחתנתי עם יורם ז"ל ויילדתי 5 ילדים.
כדי להיות מדריכה מוסמכת עברתי סמינר, ויש לי תעודת הסמכה
לימדתי כל נושא שקשור באופנה במשך 20 שנה כגון: שרטוט, גזירה, תפירה, טקסטיל, וציור אופנה.
היות ואני יודעת את השפה הערבית לימדתי בתמרה 13 שנה ו 7 שנים בנווה דוד
בגלל שגרתי רחוק כל כך, שילמו לי שכר גבוה יותר.
לסיכום, נהניתי מלימודי, ומכל מה שעסקתי במשך חיי.
מילון
בדלאככפרה עלייך
ציטוטים
”לאדם אין תחליף לבית שלו...“