מאגר סיפורי מורשת

שמי ישראל (סעיד) שבירו.

בזמן העלייה בזבזנו שנתיים בבית הספר, בגלל המשטר העיראקי. מכתה ב' לא ניתן להמשיך ללמוד ולאחר קבלת ההחלטה לעלות ארצה, המשטר לא איפשר לנו ללמוד ואז הגיע תורנו לעלות לארץ, היינו חייבות לצאת ללא רכוש, ללא דברים יקרי ערך אסור היה להביא ארצה ואף לא למכור. היה לנו בית גדול מאוד בבגדד והממשלה החרימה אותה, בשל העלייה.

עלינו לארץ שלושה אחים ואמא ז"ל. התיישבנו במעברה, אחי ואני הגדול יותר יצאנו לקיבוץ גת בדרום הארץ. למדנו רק את השפה ולא למדנו בבית הספר. לאחר שנה, חזרנו למעברה ונכנסנו ללמוד בבית חינוך. לאחר סיום כתה ח' בשנת 1954 עם ידע רב בחשבון ובהנדסה וגם בקריאה עברתי לבית ספר מקצועי למשך שלוש שנים.

בסיום בית הספר המקצועי התגייסתי לצבא והייתי בחיל חימוש. שירתתי שנתיים וחצי במלחמת בסיני הייתי בגדנ"ע ובמלחמת ששת הימים היינו בקיבוץ אפיקים חפרנו שוחות למגן וישבנו בפנים לרזרבה.

עברנו מאוהל לצריף בשנת 1952 לצריף, ובשנת 1953 עברנו למושבה של באר יעקב וקנינו בית של חצי דונם. החיים השתפרו משמעותית ואהבנו מאוד את הארץ. עוד מגיל קטן היו ההורים מספרים לנו על ירושלים.

ברוך השם, התחתנתי עם אישה נאה מאוד, מבית מסורתי, ועם הזמן התקדמנו ונולדו לנו בן ושלוש בנות לתפארת מדינת ישראל. הם למדו והתגייסו לצה"ל, אחד אחד. והנה לדוגמה, אחת הנכדות היפות והנחמדות יושבת לידי בזה העת, שמה ליה אילן מכתה ו' בבית הספר שזר בתכנית "הקשר הרב דורי" וסיפורנו יעלה לאתר התכנית בבית התפוצות למשמרת לדורות הבאים.

למשפחה שלי יש שורשים מאוד עמוקים בארץ, דודים של אמא שלי עלו בשנות ה-20. הדודות שלי עלו ארצה בגיל 15-16 בשנות ה-40 עלו בלתי ריגלי. חלק מהן עלו מבגדד לפרס דרך פרידות רבות ומפרס הגיעו ארצה אבל בתלאות קשות. סבתא שלי, רבקה מאיר עלימה עלתה אחרי בנותיה (הדודות שלי) בשנת 1946 וגרה ברמתיים (הוד השרון). סבא רבא שלי,אברהם עלימה נטמן במגידאל. סבא רבא נוסף, שועה שבירו היה לו בית חרושת לטחינת קפה בבגדד, הוא היה סוחר קפה. הוא בא 12 פעמים לארץ ישראל. בפעם האחרונה חשב לעלות ארצה ולהתיישב פה. הוא מכר את חלק מהרכוש שלו, וחלק השאיר לבנותיו. את ביתו השאיר ואת חלק מבית החרושת, אך השלטונות בעיראק חשדו בו ואמרו לו שהוא חשוד כמרגל אתה תחזור בגבול לעיראק חזרה.

שועה שבירו ז"ל נפטר בבגדד ונטמן שם.

הזוית האישית

ישראל סעיד: אנחנו משפחה יפה מאוד-ילדים נכדים והאחים שלי נהנים מהמדינה ומכבדים את כל ראשי השלטון שעלו בבחירות ונהנו מהם, לא משנה מי! כולם יהודים, כולם טובים! זוהי ארצנו וצריך לשמור אליה מכל פגע, כי לנו אחרת אין! בתקווה שנהיה שבט אחים יחד כל העדות והאזרחים.

הנכדה ליה: אני נהנת מאוד בתכנית הזו  ובמפגשים עם סבא שלי, אין כמוהו!

אנחנו מאוד מרוצים מהמדריכה ענבל מטרני הנחמדה – הרבה תודות לה!