מאגר סיפורי מורשת

בזמן מלחמת העולם השנייה, סבתא שלי שושנה הייתה בגטו בפולין. אבא של סבתא שלי היה רופא שיניים וטיפל בשיניים של הגרמנים. במהלך אחד הטיפולים הוא שמע שיחה בין הגרמנים שבגטו שסבתא שלי הייתה בו הגרמנים מתכוונים בלילה להעביר את הנשים והילדים למחנה השמדה.

הוא העביר מיד את המידע וסבתא שלי ואימא שלה הצליחו לברוח דרך חור בגדר. הן הסתתרו אצל האוקראינים. אצל האוקראינים סבתא שלי ואימא שלה התחבאו באורווה. הם ישנו שם בקומה העליונה בתוך הקש ולמטה היו הכבשים. סבתא סיפרה: "ככה כשהאוקראינים היו מביאים אוכל לכבשים, הם הביאו  אוכל גם לנו".

בלילות הם היו נכנסים לבית של האוקראינים בשביל לכבס כביסה ולאכול אוכל חם. באחד הימים הנאצים הגיעו לאורווה שסבתא שלי ואימא שלה התחבאו בה בכדי להאכיל את הסוסים שלהם בקש שתחתיו התחבאה סבתא. למזלם, ברגע האחרון הנאצים קיבלו התראה להגיע מיד לחזית המלחמה מכיוון שהרוסים פתחו באש.

בינתיים לאבא של סבתא שלי שהיה עדיין היה במחנה העבודה, וטיפל במרפאת השיניים שלו בשיתוף פעולה עם הגרמנים. נודע שמתכוונים לשלוח גם את הגברים במחנה למחנות ההשמדה והוא נאלץ גם לברוח מהגטו ולהצטרף לסבתא ולאמה. לשמחת כולנו סבתא שלי עלתה לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה היא נסעה מפולין לאיטליה ברכבת ומאיטליה לגנואה (עיר באיטליה), אחר כך היא הפליגה באנייה לישראל.

כשהיא הגיעה לחיפה אבא שלה התחיל לחפש עבודה (הוא היה רופא שיניים) והיא התחילה ללכת לבית ספר כדי ללמוד עברית. אחרי שנה וחצי סבתא התחתנה עם נחום הוא היה מורה למתמטיקה ופיזיקה בתיכון. אחרי שנתיים, נולדה להם בת ראשונה וקראו לה אביה. אחרי ארבע שנים נולדה בת שנייה שקראו לה רונה וזאת אמא שלי.

הזוית האישית

עמית: סבתא שושנה התחתנה עם נחום, אחרי שנתיים, נולדה להם בת ראשונה וקראו לה אביה. אחרי ארבע שנים נולדה בת שנייה שקראו לה רונה. רונה זאת אמא שלי.

מהסיפור של סבתא שלי, למדתי שיש אנשים טובים במהלך החיים ושאנחנו צריכים לאמין בעצמנו ושאסור לוותר.