מאגר סיפורי מורשת

בשנת  1953 נולדה לי בת ובשנת 1954 נולד לי עוד בן וכך היינו 9 נפשות. במעברה בקושי  היו אוכל ומים. כשבני היה בן 6 הייתי חולה ולקחו אותי לבית החולים הדסה בתל אביב (שם בעלי עבד). לא הרגשתי טוב שקלתי. 40 קילו. השארתי בבית 5 ילדים ושני זקנים. הגיעו  נציגים מהרווחה ורצו לקחת את הבן הקטן שלי שהיה בן חצי שנה לפנימייה בפתח תקווה.

כשהייתי בבית החולים בעלי חזר עם האופניים מתל אביב (עבודתו). יום אחד פגעה בו מכונית. לא מספיק שאני הייתי בבית חולים עכשיו גם הוא הצטרף אליי. נשארנו במעברה עד שנת 1956 ואחר כך עברנו ל נווה ישראל, שם קבלנו בית.

בבית זה היו שני חדרים ומטבח קטן ו – 9 נפשות.  באותה מיטה ישנו שני ילדים עד שנת 61 שבה הוספתי עוד חדר. בעלי היה עובד בבית החולים "הדסה" בתל אביב. היה צריך שכל אחד יהיה אחראי במשמרת והוא בחר משמרות לילה, כדי שיהיה עוד מקום לכולנו. בלילות הלכתי לנווה עמל כדי ללמוד (לקחו את הנשים שלא יכלו ללמוד ולימדו אותן בחינם). למדתי לקרוא אך לא לכתוב. המנהלת של המקום הייתה לאחר מכן ראש עיריית הרצליה. בגיל 3 כבר היה לי נכד והשמחה חזרה.