מאגר סיפורי מורשת

שמי רוזלין, נולדתי בצרפת וחייתי שם עד גיל 18. בגיל 15 ביקרתי בארץ בחופשת הקיץ. כשהגעתי לירושלים מאוד התרגשתי והתלהבתי, והבטחתי לעצמי שאבוא ללמוד בקמפוס בירושלים, אבל בסוף החופשה חזרתי לפריז ושכחתי מהתכניות שלי. בגיל 17 התחלתי את הלימודים שלי באוניברסיטה בפריז. האווירה שם הייתה נוראית מפני שהתחילו כבר את המחאות החברתיות (הסתובבו בקמפוס בריונים עם מעילי עור שחור ושרשראות כדי להפחיד את הסטודנטים הבורגנים, העשירים). בתקופה הזאת הייתי מאוד לא מסופקת, מתוסכלת וחיפשתי עניין ומטרה ואז הגיע יוני 1967, בו פרצה מלחמת ששת הימים.

עם אמי ואחותי בצרפת 

בתקופה הזאת ירדתי לרחוב כדי להפגין עם כל ההמונים שדרשו שממשלת צרפת תעזור לישראל במלחמת ששת הימים, וגם רציתי להתנדב בקיבוץ בישראל כדי לעזור, אבל ההורים שלי סירבו בטענה שאני רק אפריע. באותו קיץ באתי עם אימא שלי לחופשה בארץ כדי לבקר את הדודים ובני הדודים שגרו בארץ. אז נזכרתי בתכניות שלי ובקשתי מדודה שלי לשכנע את אימא שלי שאשאר בישראל, ואכן היא שכנעה אותה והתחלתי את הלימודים שלי בירושלים. שם פגשתי צעירים מכל העולם שעלו ארצה באותה שנה. מצאתי חברים מאמריקה, מדרום אמריקה, מצרפת, מבלגיה ועוד…. גרנו כולנו ביחד בבית סטודנטים. עד היום אני בקשר עם החברות האלו. היינו מאוד פעילות למען שוויון בין העשירים לעניים, הייתי חלק מהפנתרים השחורים. בנוסף היינו מעורבות בפעילות נגד הכיבוש.

לאחר שסיימתי את הלימודים בקמפוס בירושלים עברתי לתל אביב, עזבתי את העניינים הפוליטיים, התחלתי לעבוד כעורכת סרטים בקולנוע והכרתי את סבא דרך אימא שלי  (הם היו משחקים ברידג' באותו מועדון). התחתנו ונולדו לנו שלושה בנים: הבכור רפי (אבא שלך), וכיום יש לנו שישה נכדים.

הזוית האישית

הנכד נועם: אני מאוד נהניתי להיות חלק מתכנית הקשר הרב דורי ואני חושב שכל נכד וסבתא/סבא שלו צריכים להיות חלק ממנה מפני שזו תכנית שמקרבת בניהם. בנוסף מאוד נהניתי לשמוע על הסיפור של סבתא שלי.