מאגר סיפורי מורשת

שמי סופי מייזלין, נולדתי בוילנה בשנת 1946 אחרי מלחמת העולם השנייה. היינו שבעה אחים, אני הייתי כמעט הכי קטנה. אחי הגדול (שהיה גדול ממני בשש שנים) הוא עזר לאימא שלי. אחי הגדול היה לוקח אותי לבית ספר. יום אחד כשהייתי צריכה לחזור הביתה מבית ספר (הלכתי לבד), קפץ עליי תרנגול הודו, אני ממש נבהלתי ואז ראיתי שאני לא לבד, אחי היה איתי ואז הלכנו יד ביד לבית הספר.

בכיתה ב' הלכתי כבר לבד. פחות או יותר בכיתה ד' עברתי לחטיבה אבל הבית היה רחוק אז הייתי צריכה לנסוע באוטובוס. אהבתי במיוחד ללמוד בבית הספר אנגלית וכימיה. החברים בבית ספרי היו איתי באותה שכונה, אחת החברות שלי הייתה פולנייה שלמדתי ממנה את השפה פולנית. לא ממש רחוק מאתנו הייתה גרה דודה שלי, במשפחה אצלה היו עשרה ילדים, חלק מהילדים אצלה היו בגילי והיינו בקשר טוב איתם. הייתה את אחותי הקטנה לאה, היינו הולכות ביחד כמעט לכל מקום (היה לנו הבדל בגיל של רק שנה וחמישה חודשים).

לאחר סיום בית הספר למדתי רפואה בליטה, לאחר מכן התחתנתי. טיפה לפני שעליתי לארץ נולד לי תינוק וכאשר היה בן חמישה חודשים עלינו לארץ. לאחר שנולד היה קשה מאוד למצוא מישהו שיעשה ברית מילה אבל למזלנו הצלחנו לעשות. השם של הילד קוראים גדעון  אבל בדרך כלל קוראים לו גדי (שם הקיצור שלו). העלייה לארץ הייתה מאוד קשה במשך שמונה עשר שנים לא נתנו לנו לעלות לארץ. בגלל ההפגנות נתנו לנו רק שבוע להתארגן. נסענו ברכבת עד הונגריה משם הגענו לוין משם הגענו לארץ כאשר התחיל פסח. את פסח עשינו בנס ציונה אצל דודה של בעלי.

לאחר מכן נתנו לנו לגור במגדל העמק. היה לנו קשה מאוד לגור שם, במכולת אפילו לא היה חלב, היה איש על סוס שהיה עובר בשבעה בבוקר להביא לנו חלב והיינו צריכים לחכות לו או יותר נכון לתפוס אותו. נתתי את גדי למעון כאשר היה קטן (שבעה חודשים) כדי ללמוד את שפת הארץ עברית באולפן.  ביום שישי התקשרו עלי מהמעון ואמרו שהילד [גדי] לא מרגיש טוב  באתי לקחת אותו, לקחתי אותו לרופא ודחוף!!!! שלחו אותי לבית חולים בעפולה שם הייתי איתו  חודש עד שמצבו השתפר בגלל כל הדברים האלה ביקשתי מהסכנות  להחליף דירה לראשון או רחובות והחליפו לי לרחובות ושם גרתי ברחוב "אורבה". הייתי איתו בבית עד שהוא הלך לגן בגיל 3. ואז התחילו בעיות עם בעלי  הוא היה בן אדם  שבשום אופן לא הייתה אפשרות לחיות איתו ואז התגרשתי ממנו. ואז עבדתי ברופאת שניים בתל אביב  עבדתי עד פנסיה.

עכשיו אני בפנסיה. בפנסיה אני עוזרת לקרן בתי עם הבנות שלה, אני מתגוררת לבד בדירה בגדרה. אני נמצאת הרבה עם הנכדות שלי.

הזוית האישית

ליה וליבי מאחלות לסבתא: שתמיד תהיה בריאה, מאושרת, שתהיה איתנו עוד הרבה שנים, שתגור איתנו בעתיד. שיהיו לה חיים ארוכים והמון שמחה, כוחות להמשך ולהמשיך לבשל ולפנק אותנו. אנחנו תמיד נעזור לסבתא.

סבתא סופיה מאחלת: מאחלת בריאות הצלחה, להיות ילדות טובות.