מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1947 ב- כ"ט בנובמבר, הוחלט באו"ם על תכנית החלוקה להקים בפלסטינה שתי מדינות, יהודית וערבית.  למחרת בבוקר, אבי בא לגן שלנו, גן ביאליק בברוקלין שבניו-יורק שבארה"ב וסיפר לנו על החלטת האו"ם. ושאנחנו, כלומר משפחת גרנט, נעלה לארץ. במשפחתנו היינו 4 נפשות אבי שמואל, אמי שפרה, אחי הצעיר יעקב ואני. ב- 15.1.1948 הפלגנו באונייה ס.ס.רוסיה מנמל ניו-יורק. ההפלגה נמשכה 18 יום, בדרך עצרנו בגיברלטר, במרסיי, ובנאפולי. הגענו למפרץ חיפה בערב של 1 בפברואר.

בלילה ההוא, לא היה ענן בשמים וכשעוגנים בלב המפרץ גם אין השפעה של אורות מהיבשה ואז בפעם הראשונה בחיי ראיתי שמיים מלאי כוכבים, מיליונים של כוכבים. לילד, שגדל בעיר גדולה כמו ברוקלין, מחזה של שמיים מלאי כוכבים היה תמונה שלא תישכח לעולמים. שכבתי על סיפון הספינה, על הגב, עד שהורי קראו לי לישון.

למחרת, הספינה נכנסה לנמל חיפה ונקשרה לרציף ואנחנו ירדנו רגלית ושם חיכו לנו קרובי משפחה, שגרו בחיפה. אני זוכר את השוטרים הבריטים, שהסתובבו בנמל בזוגות, אני זוכר את פועלי הנמל הערבים עם מכנסי השרוואל הגדולים, שנראו לי מאוד משונים, אני זוכר שהיה בלאגן גדול. אחרי יום או יומיים אצל הקרובים בחיפה נסענו באוטובוס לגליל העליון. לא הבנתי למה לאוטובוס יש חלונות כל-כך קטנים ורק אחרי שעברנו את נקודת הביקורת (צ'ק פוינט) ואת קיבוץ יגור, האוטובוס עצר בצד הדרך, עלו שני בחורים צעירים עם רובים אנגליים והגיפו (סגרו) את המדפים של החלונות. מסתבר שאוטובוס זה היה אוטובוס משוריין והנסיעה לגליל העליון עברה דרך הרבה כפרים ערביים. נסיעה לגליל היום אורכת פחות משעתיים, אבל בימים ההם זאת היה נסיעה של 6-7 שעות. לפנות ערב עברנו דרך העיירה חלסה (היום היא קריית שמונה) וכמה דקות לאחר מכן הגענו לקיבוץ כפר בלום בלב עמק החולה.

הזוית האישית

סבא אברהם אומר שתמיד טוב להיזכר באירועים מהילדות, אבל נעים במיוחד כאשר הם מועברים לנכד קשוב כמו אדם.

אדם אומר שהיה מעניין ומרתק לשמוע את סיפוריו המיוחדים של סבא אברהם, לא רק על העלייה לארץ. אני ממליץ לכל אחד לבקש לשמוע סיפורים מילדותו של סביו.