מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה לארץ מטימישוארה

נעמי ואורן
טימישוארה רומניה
חלום ילדות

אני נעמי קובץ ויש לי הכבוד להיות סבתא של אורן גרוסמן, נכדי החכם, החמוד, החכם והיפה. אני רוצה לספר לו איך נולד החלום שלי לעלות לישראל.

נולדתי בטימישוארה, ברומניה בזמן השלטון הקומוניסטי בשנת 1952. גרנו בדירת 3 חדרים, משפחה גדולה בת 4 דורות (אני, הוריי, סבתא וסבא מצד אימי וסבתא וסבא רבא מצד אימי). בדירה, הרגשתי את הבדלי המנטליות והדעות הפוליטיות השונות. אבא וסבא שלי היו רופאים צבאיים, האמינו והזדהו עם הדעות הקומוניסטיות. אמא שלי, לפני שהתחתנה, הייתה פעילה בתנועת נוער, "דרור הבונים", תנועה ציונית וחלמה לעלות לארץ ישראל, אבל המשטר הקומוניסטי לא אפשר עלייה לארץ, ולאחר מספר סירובים מצד השלטונות, אימי הרימה ידיים וויתרה על חלומה.

סבתא וסבא רבא, ניצלו מהשואה ברגע האחרון, בזכות הגעת הצבא הרוסי לאזור מגוריהם, זמן קצר לפני הפינוי המיועד. לצערי, הם איבדו את אחת מבנותיהם ונכדתם וקרובי משפחה רבים אחרים. סבתא רבא וסבתי, אחרי השואה, איבדו את אמונתם באלוהים, אבל המשיכו לקיים מסורת יהודית דתית, כמחווה של כבוד לסבא רבא שלי, שאמונתו התחזקה. אני זוכרת איך בכל בוקר, סבא רבא שלי, נהג להניח תפילין, להתפלל ולעיתים קרובות לקח אותי לבית הכנסת.

בבית שלי, מלא הניגודים, גדלתי כילדה שמחה, שידעה מגיל צעיר שהיא יהודייה (בניגוד להרבה ילדים אחרים), הכרתי את החגים והמסורת היהודית וידעתי שרחוק רחוק נמצאת ארץ ישראל, ארץ היהודים. בכיתה, הייתי היהודייה היחידה. מורים ותלמידים היו מבטאים את שם משפחתי, ליבוביץ, בנימה מזלזלת והיו צוחקים מהדרך בה יהודים מתפללים (בית הכנסת שכן מול בית ספרי). בסה"כ הייתי מאוד אהובה, היו לי הרבה חברים, ואישית אני לא סבלתי מאנטישמיות.

בגיל צעיר, חלמתי ורציתי לעלות ארצה, אבל מה ששמעתי מהוריי: "סיימי את בית הספר, התיכון ואוניברסיטה  ואז תוכלי לעלות לארץ". הבנתי אותם, כי אם היו מגישים בקשה לעלות לישראל, אבא וסבא היו מאבדים את עבודתם ולא היה בטוח שהיינו מקבלים אישור לעלות ארצה. בעיניי הקומוניסטים, ישראל נחשבה ארץ קפיטליסטית ואימפריאליסטית. הקפיטליזם נחשב עוין לקומוניזם ולכן עלייה לארץ נחשבה פשע.

בכל זמן, באותו זמן בטימישוארה, הייתה קהילה יהודית ענפה, שנוהלה ע"י רבי נוימן, שנתן שיעורי דת, מסורת ועברית. אני לקחתי חלק בכל השיעורים וההרצאות, בחגים היו לנו ארוחות משותפות. התחלתי להכיר טוב יותר את השורשים שלי והרצון שלי לעלות לארץ הלך והתחזק. מכיוון שהייתי תלמידה טובה, שלחו אותי להשתתף בכנסים בנושא יהדות בכל רחבי רומניה. ואפילו נשלחתי כנציגה של רומניה למחנה בינלאומי של יהודים בדוברובניק, ביגוסלביה לשעבר (היום קרואטיה).

ב- 1973 הכרתי בקהילה היהודית את בעלי לעתיד האהוב דיורי, אחרי שנה של חיזורים, התחתנו. שנה אחרי, ב- 1975 באה לעולם ביתי הנהדרת, אביבה אמא של אורן. אביבה הייתה בת 10 חודשים, כאשר החלום שלי התגשם ועלינו ארצה.

בתקופה שבין השנים 1975- 1978 צ'אוצ'סקו, הנשיא של רומניה, אישר את עליית היהודים לישראל, מהסיבה האנוכית, שקיבל תשלום תמורת כל יהודי שעלה לארץ, מארגונים יהודיים (בין 3,000- 5,000 $ בהתאם להשכלה ולגיל העולה).  התשלום שקיבל תמורת כל יהודי שעלה, שימש לכיסוי חובות בינלאומיים של רומניה. עליית היהודים גרמה לרומניה להיות המדינה היחידה בגוש הקומוניסטי ללא חובות.

הגענו לישראל ב- 13 לאוגוסט 1976, יום שישי בצהרים. נשלחנו למרכז קליטה "בית קנדה" באשדוד. קיבלנו חדר עם מטבחון ואמבטיה. ביום שישי לאחר כניסת השבת, כל החנויות היו סגורות, לא היה לנו אוכל או חלב לאביבה התינוקת. כל החברים במרכז הקליטה התגייסו לעזרתנו וקיבלו אותנו ברוחב לב. ביום ראשון, ציפתה לנו הפתעה נוספת, הגן של אביבה, היה "לול" גדול שהכיל ילדים מגיל חצי שנה ועד שנתיים. הבנו שהסטריליות שכה הקפדנו עליה בבקבוקים והמוצצים, חסרת תועלת. מהרגע הראשון בישראל, הרגשנו בבית. אני לא יכולה לומר שהיה קל, אבל קיבלנו הכל ברוח טובה ובאהבה. לאחר שנה, עלו ארצה גם הוריי והוריו של דיורי בעלי, להם היה קשה יותר להתאקלם ולהסתגל לשפה ולמנטליות הישראלית.

אני שמחה וגאה להיות אזרחית ישראל, אוהבת את ישראל ומקווה שלאורן וכל המשפחה: אביבה ויובל הוריו של אורן, דנה ושחר אחיותיו, בני ה"צבר" תומר, אשתו ויקי (עולה חדשה מאנגליה) ונכדי הצעיר יונתן, ולכל נכדיי וניניי לעתיד, יחיו בארץ ישראל בשלום ובאחווה.

לאחר 42 שנים בארץ אני יכולה לשיר :

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת מי בנה ומי נטע? כולנו ביחד! אני בניתי בית בארץ ישראל אז יש לנו ארץ, ויש לנו בית בארץ ישראל.

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת מי בנה ומי נטע? כולנו ביחד! אני חיברתי שיר בארץ ישראל – אז יש לנו ארץ, ויש לנו בית, ויש לנו עץ, ויש לנו כביש, ויש לנו גשר, ויש לנו שיר על ארץ ישראל.

 שיר ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת

 

הזוית האישית

נעמי: אני נעמי קובץ ויש לי הכבוד להיות סבתא של אורן גרוסמן, נכדי החכם, החמוד, החכם והיפה. אני רוצה לספר לו איך נולד החלום שלי לעלות לישראל.

מילון

עלייה לארץ ישראל
עלייה, או עלייה לארץ ישראל, הוא מונח מרכזי בתרבות היהודית, המציין את הגעתם של יהודים אל ארץ ישראל. על פי ההלכה המונח כולל תודעה עצמית, אך אינו תלוי בה; ומתאר הגעה לארץ לרוב למען הגירה. הפעולה ההפוכה של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה. ביקור זמני בארץ ישראל הנעשה על רקע דתי מכונה עלייה לרגל ומונח זה משמש גם אצל אומות ודתות אחרות, שמאמיניהן באים לארץ ישראל כצליינים.

ציטוטים

”אם מתאמצים ורוצים, בסוף אפשר להגשים חלום!“

הקשר הרב דורי