העלייה לארץ של לודה קורפף
שמי לודה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:
השנה הייתה 1979. יום העלייה הגיע, עזבנו את לנינגרד, שני ילדיי ואני. בעלי איננו עמנו. האם הדאגות הן אלו שגרמו למותו בגיל כה צעיר? החלטתי להגשים את חלומנו המשותף. במשך שנים תכננו לעשות עלייה. ידענו שיהיה קשה, חששנו מן השפה העברית, דאגנו שלא תימצא לנו עבודה כרופאים, ופחדנו מן המלחמות התכופות שיש בארץ. ובכלל, איננו צעירים, אנו כבר בתחילת שנות החמישים לחיינו. ואז הוא עזב אותנו, בעלי, אך עליי הוטל להמשיך במשימה. הכנתי את עצמי לכל מצב, הלכתי לקורס סריגה במכונה, אם לא אעבוד כרופאה אעבוד עבודת כפיים. אעשה הכל כדי להיקלט בארץ.
כרופאה צעירה
במטוס לוינה ישבו 65 יהודים. שנת 1979. עם הנחיתה הגיעו נציגי הארגונים היהודיים והנחו אותנו: "אלו המעוניינים לעלות לישראל נא לגשת לצד שמאל, המעוניינים במקומות אחרים נא לפנות ימינה". אני ושני ילדיי פנינו שמאלה. עוד אישה צעירה עם ילד קטן הצטרפה אלינו רק חמישה יהודים בדרך לישראל. ששים יהודים פנו לצד השני. מה אני עושה? אולי אני טועה? האם זו ההחלטה הנכונה? החלטתי להיצמד לצו הלב. יהיה קשה, אך אתגבר.
משפחתי הצעירה
היה קשה ויותר מזה. בכל זאת, הצלחתי. עבדתי כרופאה, פרשתי בגיל 70, בשיאי. קניתי דירה, רכשתי מכונית, ואפילו זמן להנאות החיים יש. ילדיי למדו, בגרו, הקימו משפחות ודור ראשון של צברים – הנכדים שלי, גדל פה דור לתפארת.
אני מאושרת בכל יום בישראל.
מאלבום התמונות
הזוית האישית
לודה קורפף השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי טליה חייק וזוהר מאלינה. התכנית נערכה בתיכון ע"ש בן צבי בקריית אונו, התשע"ט.
לודה במהלך עבודת התיעוד
מילון
סנט פטרבורגסנקט פטרבורג (או סנט פטרבורג; ברוסית: Санкт-Петербу́рг, בעבר: פטרוגרד, לנינגרד) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). העיר שוכנת בצפון-מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנֶבָה. סנקט פטרבורג היא מרכז תרבותי אירופי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כעיר נמל ופתח למסחר עם אירופה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”החלטתי להיצמד לצו הלב. יהיה קשה, אך אתגבר“”הכנתי את עצמי לכל מצב, הלכתי לקורס סריגה במכונה, אם לא אעבוד כרופאה אעבוד עבודת כפיים“