מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתא שלי הוא חווה. היא נולדה בשנת 1950, היום היא בת 66. היא נולדה בפולין, בעיר ורוטלב, ועלתה לארץ כשהייתה בת 7 בשנת 1957.

 

היא עלתה לארץ באוניה, שזאת הייתה ההפלגה האחרונה שלה. לארץ היא ומשפחתה עלו דרך איטליה, שם הם היו כמה שעות ואז המשיכו לארץ.כשהגיעו לארץ העבירו אותם ישר מחיפה לירושלים- המקום שבו היא מתגוררת כיום.היא ומשפחתה הגיעו לירושלים, לקריית יובל. לא היו בה בכלל בתים, היו רק צריפי אסבסט, והם קיבלו שם צריף קטן. בצריף הם היו שלושה ילדים והורים, ודיברו פולנית בבית מפני שלא ידעו שפה אחרת.

 

סבתא שלי גדלה בבית רגיל, לא זכור לה שום דבר מיוחד, פרט לכך שלפעמים אבא שלה היה מספר לה על מכונות עבודה בסיביר מהתקופה שהוא היה שם בזמן מלחמת העולם השנייה. בתקופת המלחמה משפחתה של אמא שלה הסתתרה באיזשהו כפר בפולין ובבית ניסו שלא לדבר איתם (עם הילדים) על זה.הוריה נולדו בפולין, אמא שלה הייתה אחות במקצועה שעבדה כל חייה בבתי חולים ומרפאות. אבא שלה היה כלכלן שעבד במשרד ממשלתי. הם היו אנשים מאוד עסוקים מפני שהם דאגו לפרנסת המשפחה.

 

סבתא שלי למדה בבית ספר "אגרון", בקריית יובל. בהתחלה היה לה מאוד קשה כי היא לא ידעה את השפה, אבל ילדים לומדים מהר מאוד שפות חדשות ולא הייתה לה שום בעיה. המשחקים של אותן תקופות, כשהייתה קטנה היו קלאס, קפיצה בחבל, גולות וחמש אבנים. גם לטיולים היא הייתה יוצאת, היא יצאה לטיולים שנתיים למרות שהוריה נורא פחדו, אבל ברוב הפעמים היא לא השתכנעה ויצאה לטיולים.

את בעלה, יעקוב (סבא שלי) היא פגשה כשהייתה חיילת, הם נפגשו בירושלים. הוא שירת במשטרה והיא הייתה במחזור הראשון של גיוס המשטרה בתפקיד חיילת שוטרת בירושלים. הם נפגשו ולאחר שנה התחתנו, וכיום הם נשואים 46 שנה. בחתונה שלהם, המתנות שקבלו היו סטים לאוכל, וכל מיני דברים שהיום כבר אפילו לא חושבים לתת אותם כמתנות.

 

היום סבא וסבתא שלי מנהלים רשת קטנה של חנויות לבגדים לנשים במידות גדולות, העיסוק הזה הולך הוא פרנסתם כבר- 35 שנה. תחביביה של סבתא שלי בעבר היו לצייר ולפסל. כל מה שקשור לעבודת יד.

 

לסבתא שלי יש חמישה ילדים ושישה עשר נכדים, והיא בקשר מצוין עם כל המשפחה! ומאחלת לכולנו בריאות ואושר. סבתא שלי מאחלת לי רק טוב, שאצליח בלימודים, בחברה ושאהיה בריאה כל הזמן, ושכל מה שאני רוצה יתגשם!

 

תשע"ו