מאגר סיפורי מורשת

סבתא מרסל עלתה לארץ מעירק בשנת 1949, כשהייתה בת שמונה, בתוקפת שנות השלושים היו מציינים רק שנת לידה ולכן לסבתי אין תאריך לידה מלא.

סבתא עלתה לארץ במטוס עם אמה גורגיה ז"ל ושלושה אחים. אביה אברהם ז"ל היה פעיל בעליית הנוער וסייע ליהודים צעירים לעלות לארץ, בשל כך עלה ארצה מעט לפני המשפחה.

לאחר העלייה לארץ גרו במעברה, בבית זית, לאחר כמה שנים עברה המשפחה לגור בבאר שבע.

זכרונות הילדות של סבתא מתחלקים לשניים: האחד, זיכרונות חמים בחצר ביתה יחד עם כל המשפחה.

השני, מספרת סבתא על זיכרונות ילדות קשים הקשורים בפרהוד. הערבים היו רוצחים את היהודים וליהודים לא הייתה הגנה, הפגיעות ביהודים נמשכו זמן רב והתחילו מהיהודים אשר היו בבית הכנסת ולאחר מכן יהודים שהלכו ברחובות. סבתא מספרת על דודים שלה שנרצחו. סבתי זוכרת את השכנה הערבייה שלמרות הכול החליטה להציל את סבתי, בכך שהחביאה אותה בארון וקשרה את פיה, וכך ניצלה סבתא.

סבא של סבתא מרסל – יעקב ברקאי, היה רב גדול בבית הכנסת בבגדאד, בנוסף היה לו בית מדרש לילדים קטנים, לסבתא של סבתי קראו יוכבד.

הזוית האישית

הדס: העיסוק בעבודה הזו אפשר לי לדבר עם סבתא ולהכיר דברים חדשים של ידעתי לפני. היה לי מאוד מעניין להקשיב לסבתא ולראות את ההתרגשות שעולה בה כאשר מספרת לי על הילדות שלה. היה לה חשוב לספר את סיפורה. זו לא הפעם הראשונה שהיא מספרת ומשתפת. היא מספרת שחשוב שידעו ויספרו גם לדורות הבאים, למרות זאת ישנם הרבה פרטים שסבתי אינה זוכרת ואין כבר את מי לשאול. הייתי רוצה לשמוע יותר על החברים יותר תיאורים על הבית שבו גרה.