מאגר סיפורי מורשת

 

נולדתי בגולפיגן בשנת 1947, בעיר היו חיים יהודים ומוסלמים יחד בשלום.

 

"יהדות איראן (או קהילת יהודי פרס) היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות מבין הקהילות היהודיות באסיה – קהילה יהודית מזרחית בשטחה של איראן המודרנית. גם כיום יהודי איראן נקראים במוסדות שונים יהודי פרס ומנהגיהם "מנהג יהודי פרס", על שם הממלכה הפרסית והשפה הפרסית. יש המקדימים את הימצאותם של בני ישראל שם עוד בראשית המאה השמינית לפנה"ס בנפילת ממלכת ישראל, והגליית בני ישראל לח'וראסאן בידי סנחריב. כורש מלך פרס נתן את ההרשאה לשובם של היהודים מבבל לארץ ישראל ולמעשה פתח את תהליך הקמת הממלכה היהודית בימי בית שני. תולדות יהודי פרס נמשכות על פני רצף בלתי פוסק של 2500 שנה. נכון לשנת 2005, הקהילה היהודית באיראן היא הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לגבולות ישראל. בישראל עצמה קהילה גדולה של יהודים שעלו מאיראן. מגילת אסתר בתנ"ך מתארת את חיי היהודים בפרס בעת העתיקה תחת שלטון המלך אחשוורוש, וחג הפורים נחוג על מסורת זו. באיראן על פי המסורת נמצאים גם קברי מרדכי היהודי ואסתר המלכה וחוקרי עתיקות מזהים שם את חרבות העיר שושן."

 

כל בני משפחתי גרו ביחד גם הדודים, הסבים והסבתות והייתה לנו חצר משותפת.

כל הזמן היו בני משפחתי יחד – בחגים, שבתות, אירועים שונים ועוד…

אחרי תקופה מסוימת אבי נפטר בהיותי ילד קטן עקב מחלה ונשארתי יתום מאב.

למרות זאת, החיים היו טובים ולא היה חסר לנו כלום למרות שהחיים פעם הם לא מה שעכשיו למשל: כשהחורפים היו קשים מאוד בגלל השלגים הכבדים היה קר מאוד, אבל מבחינת אוכל ומשפחה לא היה חסר דבר. באותו מקום שגרנו לא היו מלחמות בין יהודים לערבים כמו היום בארץ.

 

 

יום אחד בא לביתנו שליח שבא מישראל לעירנו בכדי לשכנע אותנו לעלות לארץ.

אחרי שהתלבטנו, הגענו להחלטה שאנו רוצים לעלות לארץ ישראל מכיוון שאהבנו אותה ורצינו לעלות לארץ יהודית עם שאר יהודי ישראל.

לאחר כמה חודשים עליתי לארץ ישראל עם: אמי, סבי, סבתי ודודי.

 

ככה עלינו

 

 

 

כשהגענו לשדה התעופה בארץ היה קשה במיוחד מכיון שלא ידענו את השפה, לא ידענו את החוקים של ארץ ישראל והיה קשה להתרגל למקום חדש בידיעה שזהו מקום מגורך החדש.

כשבאנו אמרו לנו שאנו הולכים לגור באופקים באזור הנגב.

מכיוון שהינו עולים חדשים גרנו בפחונים ובגלל שעלינו בתקופה של החורף היה קר וקשה מאוד להסתגל לרמה כזו של חיים, בפרס גרנו בבניין וכשעלינו גרנו בפחונים.

כשהיה יורד גשם היו שומעים רעשים עזים מהדפיקות של המים שירדו על הגג.

כעבור שנתיים קשים ביותר עברו לגור במעברה (קרוונים), הכרנו את שכנינו והיה יותר קל לחיות.

ולאחר תקופה עברנו לגור בבית בנוי ונורמלי עם שכנינו שגם כן עלו ממדינות שונות.

למרות כל הקשיים אני מברך על כך שעליתי לארץ