מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה לארץ מאוז'גורוד

סבתא אווה ומתן
סבתא בבית בילדותה
סגירת מעגל - ביקור בעיר הולדתי אז'גורוד

המשפחה שלי ועלייה לארץ
שמי אווה נולדתי בעיר אוז'גורוד בשנת 1946 להורים מרגרטה וברנד פרייס, ניצולי שואה. אני בת בכורה, יש לי אחות קטנה ושמה יהודית.
 
ליד ביתנו בעיר אוז'גורוד, זרם נהר אוז' ושדרת עצים סוג של טיילת ומקום בילויים. בתקופה זו הרוסים כבשו את האזור ושלטו במקום. לפניכן האזור היה שיך לאוסטרו – הונגרי והורי הונגרים ושפת האם שלהם הייתה הונגרית. בשנת 1944 הרוסים כבשו את האזור ולכן הורי היו צריכים ללמוד שפה נוספת שהיא רוסית.
 
הורי התחתנו בשנת 1945 ולאבי , אימי זו הייתה אשתו השנייה. את המשפחה הראשונה שלו , אשתו ושני ילדיו איבד, הם  נרצחו בשואה. בעיר שגרנו רדפו את היהודים והיה חשש להגיע למקומות כמו בית כנסת ולחגוג את החגים. למרות הכל חגגנו את החגים בבית בסתר וקיבלנו חינוך יהודי. בית הכנסת בעיר היה מאוד מפואר והוא הוחרם על ידי השלטון הרוסי שהפכו אותו להיכל תרבות של העיר אבל היה בית כנסת באחד הבתים. למדתי בבית ספר רוסי והמשמעת שם הייתה מאוד קשוחה ופחדתי מהמורים.
 
אימי הייתה עקרת בית, למרות שחיינו בשלטון רוסי. במטבחנו היה אוכל הונגרי נהדר . אבי עבד כחייט ואימי עזרה לו בעבודת תפירה. מצבנו הכלכלי היה קשה ולכן בגיל 15 יצאתי לעבוד כדי לעזור לכלכלת הבית. המשכתי ללמוד בערב עד סיום לימודי התיכון. לא היו לי קשרים חברתיים עם הגויים (הנוצרים), היינו קבוצה מגובשת של יהודים שאיתם הייתי מבלה בבתי קפה ,קולנוע , הצגות, קונצרטים ומסיבות ביתיות.
 
תמיד חלמתי לעלות לארץ ישראל בגלל שרוב קרובי המשפחה שלי עלו ארצה. בשנת  1966 החלטנו לעלות ארצה והתחלנו תהליך עלייה שהיה מאוד מאוד קשה. היינו צריכים הסכמה של מנהלי העבודה שלי ושל אבי לעלות לארץ. את אבי פיטרו מידית ממקום עבודתו ולי המנהל אמר "לאן את נוסעת? זאת מדינה שאפילו לא מופיעה על המפה". הבירוקרטיה הייתה מאוד קשה, עברנו ממשרד למשרד עד שקיבלנו בשנת 1967 אישור לעלות ארצה. בשעה טובה עלינו לארץ. נסענו לווינה ברכבת היינו שם שבוע ימים במחנה ומשם בטיסה ישירה הגענו לתל אביב.
 
דודי בני (אח של אמא שלי) גר בחיפה, הוא אירח אותנו במשך החצי שנה הראשונה. בתקופה זו למדנו עברית באולפן בקיבוץ יגור. שם הכרתי את חברי, דניאל ולאחר שנתיים בשנת 1969 התחתנתי. לאחר  תקופת הלימודים באולפן, התחלתי ללמוד בבית ספר לאחיות באשקלון. למרות קשיי שפה סיימתי בהצלחה לאחר שלוש שנות לימודים.  לאחר מכן עברנו לגור בנהריה ומיד התחלתי לעבוד במשרד הבריאות כאחות בריאות הציבור.
עבדתי בלשכת הציבור בעכו 32 שנים ולאחר 32 שנים של עבודה יצאתי לפנסיה.
 
במהלך השנים, נולדו לי שלושה ילדים: תומר ,ליאור ואביטל. בתקופת הילדות של ילדי, ניהלנו שגרת החיים רגילה, אך בימי שבת היינו יוצאים עם חברים ואחותי עם משפחתה לטיולים בארץ. מצב הכלכלי שלנו לא אפשר לנו לצאת לבתי מלון או למסעדות אז היינו יוצאים לפיקניקים באוהלים הגענו אפילו עד סיני (שאז הייתה בשלטון ישראלי).
 
ילדי גדלו וכולם שרתו את שירותם הצבאי, בתי אביטל הייתה חיילת מצטיינת. בהמשך השנים כל ילדי התחתנו והיום יש לי תשעה נכדים.
אחרי 45 שנה חזרתי לעיר הולדתי, אז'גורוד, השורשים שלי הם לא שם אלה פה בארץ! נסענו כל המשפחה, עם שלושת ילדי ועם אחותי ושתי בנותיה. נכנסנו לעיר במונית. בני ליאור שאל האם אני מזהה משהו בתוך העיר ? כעבור כרבע שעה של נסיעה ולא זיהיתי שום דבר, רק כאשר המונית עצרה ליד הבית מלון (שבזמן שאני חייתי בית מלון זה לא היה קיים) וכשיצאתי מהמונית הסתכלתי מסביבי ורק אז אמרתי שהמקום הזה מוכר לי, זה היה מרכז העיר. עיר זו היא עיר הבירה של הזקרפטים. בתוך העיר חוצה נהר ששמו אז' ובגלל זה שם  נקראת העיר: אז'גורוד- גורוד  פירושו בעברית עיר.
 
מה שאני זכרתי ושעדיין  נמצא שם אלה שלושה הגשרים, הגנים הציבוריים. מרכז העיר בכלל לא השתנה גם התשתית לא השתנתה, אבל יש התפתחות, הרבה יותר חנויות עם מותגים, מסעדות ובתי קפה עם טעם של עוד.
 
אמנם חזרתי לטיול בעיר הולדתי, אז'גורוד, אך השורשים שלי הם לא שם אלה פה בארץ ישראל !

מילון

גורוד
פירוש המילה "גורוד" בעברית עיר

ציטוטים

”חזרתי לטיול בעיר הולדתי אז'גורוד, אך השורשים שלי הם פה בארץ ישראל !“

”חגגנו את החגים בבית בסתר וקיבלנו חינוך יהודי“

הקשר הרב דורי