מאגר סיפורי מורשת

סבא עובדיה הוא אבא של אימא שלי. סבא עובדיה נולד בשנת 1931, בעיר בגדד שבעיראק. סבא שלי הוא הילד השלישי להוריו ויש לו עוד ארבעה אחים ואחיות, וכולם נפטרו. בעיראק הם חיו חיים טובים מאוד ומסודרים מבחינה כלכלית – לאבא של סבא היה בית מסחר לזגגות ואמו הייתה עקרת בית. השפה המדוברת שם היא ערבית – עיראקית.

העלייה לארץ במשאית

בשנת 1935, כשסבא היה בן ארבע, הם החליטו לעלות לארץ ישראל בגלל הגעגועים לארץ וגם בגלל הציונות שהייתה רווחת באותן השנים בקרב יהודי עיראק. הם עלו לארץ במשאיות והביאו איתם את כל הציוד שהיה להם בעיראק.

המשפחה מתבססת בירושלים, תחת שלטון הבריטים

כאשר הם הגיעו לארץ, המצב הכלכלי היה מאוד קשה, האנגלים שלטו בארץ ישראל ועדיין לא הייתה קיימת  מדינת ישראל. המעבר מעיראק לארץ ישראל היה לא קל, בגלל שבעיראק המשפחה הייתה מאוד עשירה ופה בארץ ישראל היה מחסור רב. לא היו מספיק מקומות עבודה, הפרנסה הייתה קשה והמשכורת שהרוויחו לא הספיקה לכל מה שהיו זקוקים לו.

בתחילה הם גרו בתחילה גרו בעיר העתיקה, אחר כך עברו לשכונת נחלאות שבירושלים, ובשנת 1942 הם עברו לגור בבית ערבי גדול ברחוב יוסף בן מתתיהו בשכונת מקור ברוך – גאולה. סבי וסבתי גרו שם עד שעברו לשכונה שלנו, שכונת גילה, בשנת 2009, וזאת כדי להיות ליד הילדים שלהם.

סבא עובדיה הגיע לארץ כילד צעיר מאוד ובעצם כל ילדותו עברה עליו בירושלים. הוא למד בבית הספר אליאנס בירושלים ואחרי שעות הלימודים עזר להוריו בעבודתם בחנות הנעליים שלהם. סבא רבא אברהם, אבא של סבא עובדיה, היה בעיראק אומן ויטראז'ים: הוא היה מצייר על גבי הזכוכית, חותך אותה ועושה עבודות אומנות. עד היום מעטרות תמונות ויטראז' את הסוכה של סבי וסבתי. בגלל המצב הכלכלי הקשה שהיה בארץ באותה התקופה, לא התאפשר לו להמשיך בעבודה זו, ועל כן בשנת 1939 פתח סבא רבא שלי חנות נעליים. בחנות הם ייצרו נעליים לפי הזמנה ומכרו אותן. במשך השנים הם קנו נעליים במפעלים שבתל-אביב. לחנות קראו "נעלי הרצליה" על שם הרחוב בו שכנה החנות – רחוב הרצל, שהוא רחוב יפו של היום. (לפני קום המדינה נקרא רחוב יפו שבמרכז העיר ירושלים 'רחוב הרצל'. ברבות הימים הוחלף שמו לרחוב יפו) לאחר מותו של סבא רבא, המשיך סבא שלי לעבוד בחנות, ובהמשך השנים דוד שלי אבנר הצטרף ועבד גם הוא בחנות עד לשנת 2007.

השינוי בשם המשפחה עם העלייה לארץ

במקור שם משפחתו של סבא עובדיה היה משה, אך כאשר הם עלו ארצה רשמו להם בתעודות הזהות את השם 'זגג', שהיה בעצם המקצוע שלהם ולא שם משפחתם. משפחות רבות בארץ קרויות על שם המקצוע שעימו הגיעו לארץ ישראל. זו בעצם הייתה טעות בתקשורת בין העולים למקומיים.

סופר סת"ם בנוסף להיותו בעל חנות, סבא שלי הוא גם סופר סת"ם, ובמשך השנים כתב מזוזות, מגילות ותיקן ספרי תורה פגומים.

בשנת 1954 התחתן סבא שלי עם סבתא שירלי ונולדו להם תשעה ילדים: ישני בנים ושבע בנות, כאשר אמא שלי היא בת הזקונים. כיום סבא שלי הוא פנסיונר.

זוהי תמונה שצולמה בבר המצווה שלי שנערכה בשנה שעברה.סבא שלי על איתי לבמה  וביחד אתו קראתי את הפרשה והנחתי תפילין.

הזוית האישית

סיפור החיים הועלה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בגימנסיה העברית בירושלים, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה אור מזרחי.

סבא שלי ואני (כפיר עובדיה)