מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי – העלייה לארץ ישראל

ילדותי

השורשים שלי התחילו בסרביה, שהייתה חלק מרומניה היום. ההורים שלי גדלו בעיר של יהודים שנקראה באלץ. אבי משה ואמי בלימה התחתנו בשנת 1940. אחר כך עברנו לגור בצ'רנוביץ. בשנת 1946 נולד לי אח. החיים אחרי המלחמה היו קשים, רוב הבתים היו הרוסים מהמלחמה. לאט לאט גדלנו, הלכנו לבית ספר, למדתי טוב, רציתי להיות רופאה כבר מגיל צעיר. החלום שלי התגשם. למרות שהיה קשה מאוד ליהודיה להתקבל לאוניברסיטה, הצלחתי להתקבל – אבל לאוניברסיטה שהייתה מאוד רחוקה מהבית.

אחרי הלימודים התחתנתי, נולדו לי שתי בנות: אנה וסופי. התגרשתי מבעלי בשנות ה-70. לאחר מכן התחילה העלייה לישראל, במסגרתה הורי מאוד רצו לעלות לישראל, וגם אני.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1979 עליתי לארץ ישראל עם שתי הבנות הקטנות שלי והורי המבוגרים: אנה בת 9 וסופי בת שנתיים. הגענו למרכז קליטה בחדרה. אני התחלתי ללמוד עברית באולפן ואנה התחילה ללכת לבית הספר, לכיתה ג'. אנה הייתה בשוק, היא לא הכירה אף אחד, ושפה חדשה לא מוכרת. למזלנו היה לה מחנכת נפלאה, אילנה שמה. היא ארגנה את כל הילדים לקבל את אנה יפה, כמו למשפחה. סופי הלכה לגן ולמדה מהר עברית.

אחרי שלמדתי קצת את השפה והתחלתי לחפש עבודה במקצוע שלי – רופאת שינים. רק אחרי חצי שנה התחלתי לעבוד בקופת חולים, במרפאת שינים בחדרה. עד אז עבדתי בניקיון, בבית אריזה של תפוזים, וזה היה מאוד לא קל. הייתי צריכה לפרנס את ההורים שלי ואת הבנות שלי. הגענו לישראל כמעט ללא רכוש. אבל עם הזמן החיים שלי הסתדרו והשתפרו, הבנות למדו בבית הספר, אחר כך התגייסו לצבא. לאחר מכן למדו באוניברסיטה, התחתנו, ונולדו לי שבעה נכדים. אני ממשיכה לעזור לבנות שלי כמה שאני יכולה וכמה שהבריאות מאפשרת.

הזוית האישית

סבתא מירה: היה לי מאוד כיף להגיע לבית הספר של מור (נכדתי) ולספר את סיפור העלייה, וגם להשלים בבית את הסיפור.

הנכדה מור: היה לי מאוד מעניין לשמוע את סיפורה של סבתא ולגלות דברים חדשים עליה.

סבתא מירה והנכדה מור