מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה רייך, נולדתי ברומניה ועליתי לארץ עם משפחתי, מהעיר טורדה, בחודש אוגוסט 1964. אבי יהודה היה בן 55, אמי גבריאלה בת 52 ואנחנו הילדים: טומי בן 24 ואני בת 17. במשך שש שנים משפחתנו הייתה בין מסורבי העלייה לארץ וכאשר התבשרנו שנוכל לעלות, לא היו מאושרים מאיתנו.

מסע העלייה לווה בלא מעט קשיים ואתגרים שעמדו בפנינו. יכולנו להביא אתנו מעט מאוד בגדים וחפצים אישיים ועשו עלינו חיפוש אישי מאוד קפדני. את טומי, אחי, הורידו מהטיסה בלי שום סיבה כדי לחקור אותו וכעבור שעה החזירו אותו. מהעיר טורדה הגענו לנאפולי שבאיטליה ומשם לוונציה. בוונציה קבלו אותנו אנשי הסוכנות היהודית עם קפה חם וסנדוויץ'. באותו רגע אבא שלי בכה מהתרגשות, לא ציפינו לדאגה כזאת.

כעבור מספר ימים הגענו, סוף סוף, לפנות בוקר לקרבת החוף של חיפה. ההתרגשות הייתה עצומה לראות את הר הכרמל ואת הנמל. לא האמנו שהנה אנחנו בארץ ישראל. בין החפצים המעטים שהבאנו איתנו היו התפילין של סבא שמואל רייך, הסבא שלי. סבא שמואל התחתן עם סבתא הרמינה בשנת 1907. היא קנתה לו תפילין כמתנת נישואין והכינה עבורן שקית קטיפה רקומה עם פרחים והאות "ר". התפילין ליווה את סבא עד יום מותו והגיע יחד עם משפחתי לישראל. חפץ זה מהווה זיכרון משמעותי וחשוב עבורנו.

התפילין של סבא שמואל ז"ל

התחנה הראשונה שלנו בארץ הייתה בפתח תקווה, שם היינו באופן זמני אצל האחיות של אמי. כעבור חודש קבלנו דירת שיכון בפרוורי פתח תיקווה ברחוב וייסבורג בשכונת פג'ה. מסביב היו רק ביצות ובלילה התנים ייללו. קיבלנו מיטות סוכנות, שמיכות צמר אפורות, שולחן קטן, שלושה כיסאות וצלחות פלסטיק וסכו"ם לשלושה – כאשר היינו ארבע נפשות במשפחה.

אבי מצא עבודה כמחסנאי במפעל קטן ואני התחלתי ללמוד בכיתה י"א בתיכון העירוני. ההסתגלות הייתה קשה מאד, לקח זמן עד שלמדנו עברית והיה קשה להתנהל ולהתחבר ביום יום. אחרי שסיימתי את מבחני הבגרות, בזמן מלחמת ששת הימים, התגייסתי לצה"ל.

לאחר שחרורי מצה"ל הספקתי המון דברים. התחתנתי עם דב, טסנו לאיטליה ולמדנו באוניברסיטת בולוניה – אני למדתי ביולוגיה ודב למד אופטומטריה. שם נולדה בתנו איריס. חזרנו ארצה והשתקענו בכרמיאל. במשך השנים עבדנו במקצועת שלנו ונולדה לנו בת נוספת, ליאורה. תמיד גידלנו את ילדינו לאהבת הארץ ונתינה לזולת.

כיום אני גרה בכרמיאל ואנחנו סבים גאים לשישה נכדים. אני פנסיונרית פעילה במסגרות של התנדבות וגם נהנית לעזור יחד עם בעלי דב, לגדל את הנכדים שלנו.

הזוית האישית

סבתא אביבה: שמחתי מאוד על ההזדמנות שניתנה לי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולשתף את סיפורי בתוכנית הנהדרת  הזאת בבית הספר.