מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, גילרמו בריל, נולד ב-23 במרץ 1950 בארגנטינה. כשהיה ילד כינו אותו בשם ווילי, ועד היום הוא סבא ווילי בשבילי. יש לו אח בכור בשם אנדרס שחי בארגנטינה ואחות בשם גרסיאלה שחייה בפורטוגל. שמה  של אמא של סבא שלי פרנסיסקה ושמו של אבא של סבי הוא שמואל.

לאורך כל שנות הילדות סבי חלם לבקר בישראל. הוא הבטיח לאביו  שיביא עמו אדמה מארץ הקודש. בגיל שמונה עשרה סבא שלי הגיע לארץ ישראל לשנת התנדבות בקיבוץ. זו הייתה הפעם הראשונה שלו בישראל והוא היה מלא בהתרגשות ובציפייה. הוא הגיע לכפר רופין ופגש לראשונה את סבתא שלי. באותה תקופה הוא לא ידע מילה בעברית, אך הצליח לחיות ולעבוד ולשרת את הקיבוץ וצרכיו בייחוד שהכיר מתנדבים נוספים מארגנטינה שלימים הם הפכו להיות החברים הכי טובים עד היום. בסיום שנת השירות, סבי חזר לארגנטינה בידיעה שהוא רוצה להקים משפחה בישראל בבוא היום. העליה לישראל התעכבה כיוון שסבתא שלי החלה ללמוד אדריכלות באוניברסיטה בארגנטינה והם החליטו להתחתן שם.

בשנות ה-70 השלטון הצבאי בארגנטינה בתקופת הפרוניזם היקשה על האזרחים לחיות ובפרט על הסטודנטים. בימים אלו סבי היה סטודנט להנדסת בניין והצטרף למחתרת. הם פעלו נגד הדיקטטורה הצבאית ולבסוף נתפסו ונשלחו לכלא. הסוכנות היהודית עשתה מאמצים כבירים לשחררו בשל הזיקה הרבה לישראל ובהיותו יהודי.

לאחר שלוש שנים, סבי וסבתי עלו ארצה ונקלטו במרכז קליטה בשכונת "תלפיות" שבירושלים. הם חוו קשיי הסתגלות רבים, בייחוד הקושי עם השפה העברית. סבא שלי למד עברית באולפן, הם גרו במרכז הקליטה ואבי נולד לאחר שנה בארץ ישראל.

סבא  עבד כגנן והתנדב כחובש קרבי בצבא והיה ב"מלחמת שלום הגליל" בסמוך ללידתו של דוד שלי, אייל. לצד הקושי בשפה, שיהיה הקושי העיקרי,סבי השאיר בארגנטינה משפחה וחברים והוא היה מלא געגועים שהכבידו עליו. סבי תמיד אומר שהשפה העברית היא שפה קשה לקליטה. ראשית, מבחינת כתיבה, בעברית כותבים מימין לשמאל, בניגוד לשפה ספרדית שהיא משמאל לימין. בנוסף, המבטא הספרדי אינו מאפשר לבטא את האות "ם" (ממ סופית), וגם האות "שין" נשמעת כמו סין. הוא היה נוהג להשתמש בצמד המילים "שלום חברים" שהיה נשמע כמו "סלון חברין" וכל מי שהיה סביבו צחק, וסבי היה חושב שהם צוחקים כי הוא בן אדם סימפטי ומצחיק. "לימים הבנתי שהם לעגו לי". וזה לא היה כל כך נעים לסבי. לכלל העולים שמגיעים מארצות שונות עם מבטא שונה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בגימנסיה העיברית בירושלים. שנת תש"פ (2020). המורה המוביל – אלירן דיין.