מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל זיס נולדתי בשנת 1958 באוקראינה בעיירה קטנה בשם נובוסיליצה על יד צ'רניבצי. כשהייתי בגיל 18 עברתי לסנט פטרסבורג ברוסיה ללימודים גבוהים והצטרפתי לאחותי הגדולה שכבר החלה בלימודי הרפואה שלה. נהניתי מיופייה של העיר ממרכזי התרבות וההשכלה שבה. הייתי ילד שמח ושובב נהגו לקרוא לי "מיכאל החייכן", היו לי הרבה חברים, שיחקנו כדורעף ורכבנו על אופניים, נהגנו לשחק שח מט והיינו יוצאים לחורשה יחד כדי לאסוף בלוטים.

אימא שלי, מרים קולקר, הייתה רופאה בכירה בבית חולים מקומי בעיירה. אבי מאיר זיס היה מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון הוא דיבר 12 שפות.

אבי מאיר, היה ניצול שואה. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא היה עם בני משפחתו במחנה ריכוז בויניצה. כשרונו המיוחד לשפות וידיעתו את השפה הגרמנית ברמת שפת אם, עזר לו להסתדר ולהבין טוב יותר את האנשים סביבו במחנה הריכוז בתנאים ובמצבים קשים. באמצעות השיחות שניהל עם האנשים סביבו הוא הצליח להתקרב ולבקש עזרה מנהג גרמני ששוחח איתו, כך הוא הצליח לגרום לו לעזור לו ולמשפחתו לברוח ממחנה הריכוז.

אבי נשאר בחיים ושרד יחד עם אחיו והוריו, הם הסתתרו מהנאצים במשך כשנתיים. ברגע אחרון אמי ברחה מסורוקי שבמולדובה לקזחסטן וכך היא ניצלה מהנאצים. אמי כתבה את כל סיפור חייה בספר כאשר הייתה כבר בגיל 90. היא תארה וסיפרה בספר את כל מהלך החיים של המשפחה שלנו.

אבי לא סיפר לנו על ילדותו במשך שנים ארוכות, רק לאחר שהזדקן החל לספר ולמסור פרטים באופן מקוטע. הסיפור שלו תועד במסגרת הפרויקט של סטיבן שפילברג שעסק בתיעוד עדויות של ניצולי שואה בשפה הרוסית. כשהגיע אבי לארץ למד עברית. מכל תקופת הילדות שלי אני זוכר רק מסר של  שלוש מילים: ללמוד, ללמוד, ללמוד. זה הערך החשוב ביותר למשפחתי.

כבר מילדות בשנות השישים מברית המועצות, אני זוכר שאנחנו כיהודים ומיעוט בחברה היינו חייבים להיות הכי משכילים, הכי חרוצים והכי נאמנים. החינוך למסירות וחריצות בעבודה היו חשובים ביותר. למרות שעברו לא מעט שנים מאז, כל הערכים האלו נשארו בתוקף גם בישראל בשנת 2020.

עליתי לארץ בשנת 1991 הגעתי לרמת השרון אחר כך עברנו להרצליה, מהרגע הראשון היה לנו טוב בארץ, אהבתי להרגיש את תחושת החופש ולהרגיש בבית הרגשה שלא הכרתי קודם. המסקנה הכי חשובה שלמדתי בחיי היא שהדוגמא האישית של ההורים משפיעה במידה משמעותית על האופי, על ההתנהגות ועל הערכים של הילדים והמשפחה. הרעיונות המרכזיים בחינוך שבאו לידי ביטוי במשפחתי התמקדו בשלושה דברים שחשוב מאד לדעת בחיים: לדעת לשחות, לדעת לשיר, לדעת לבשל.

סיימתי את לימודיי בבית ספר בהצטיינות עם מדלית זהב וזה אפשר לי להתקבל לכל אוניברסיטה שרציתי.

היום אני גר בהרצליה, נפגש עם בתי סופי ובעלה שי והנכדים המקסימים שלי ואוהב לבלות עם המשפחה.

הזוית האישית

מיכאל: הרגשתי שהיה מעניין ללמוד יחד עם בן על המורשת המשפחתית למדנו להכיר אחד את השני טוב יותר. נהניתי מהמפגשים עם המבוגרים האחרים שמענו יחד סיפורים מעניינים.

בן: נהניתי בתכנית הקשר הרב דורי למדתי על העבר והמשפחה של סבא שלי ששרדה את השואה ואיך היו החיים פעם איך התמודדו עם קשיים למדתי על המורשת של המשפחה והיה לי חשוב לשמוע את הסיפורים המעניינים.