מאגר סיפורי מורשת

כך סבתא מספרת:

נולדתי בעיר מינסק שבברה"מ. בילדותי גרנו בעיר צ'צין שבפולין וחיינו שם חיים שגרתיים. למדתי בבית ספר נוצרי ובבית דיברנו רוסית, פולנית ויידיש. ההורים דאגו כל הזמן לפרנסה, ואבא שלי כל הזמן רצה לעלות לארץ. הוא ביקש בקשה לאישור עלייה עם קום המדינה ב- 1948, אך סירבו לו.

בשנת 1955, כשהייתי בת תשע, נסעתי לביקור ברוסיה. שם בפעם הראשונה פגשתי את סבתא שלי, שנראתה לי אז מבוגרת מאוד, ואת שתי הדודות שלי ובני הדודים. כילדה, שמעולם לא הכירה את בני משפחתה קודם, הייתה זו חוויה מאוד משמעותית ומרגשת לפגוש ולהכיר את משפחתי המורחבת.

כאשר הייתי בת 11 עלינו לארץ ושוכנו במעברה בחדרה. במעברה היו כולם יוצאי מזרח אירופה, למעט שתי משפחות ממצרים. אני זוכרת שבערב היו בנות המשפחות המצריות מתחילות לרקוד ריקודי בטן, וזה היה עבורנו (הפולנים) הלם תרבותי.

זיכרון נוסף שאני זוכרת הוא שכמה ימים לאחר שעלינו ארצה, בזמן שגרנו במעברה, אבא שלי נפגש עם אחיו הצעיר אורי והם ישבו להשלים פערים על כל אותן שנים שלא היו בקשר. כתוצאה מהשיחה ביניהם, שנמשכה עד שעות הבוקר, הצלחתי קצת להבין מה עבר עליהם בשואה וכפרטיזנים (הם חשבו שאני ישנה ולא שומעת את השיחה ביניהם). זה הידע היחידי שיש לי על מה שקרה בשנות המלחמה עם אבי ואמי.

החיים שלנו בארץ היו לא קלים בכלל. אבי היה חולה ובשל כך המצב הכלכלי היה רעוע. זו הסיבה בגללה יצאתי לעבוד בגיל מאוד צעיר.

קישור למצגת EMAZE

הזוית האישית

תועד במסגרת מפגשי התכנית בבית הספר "רעות".