מאגר סיפורי מורשת

סבתי היתה בת 6 כשעלתה לארץ מבודפשט הונגריה בגלל המרד שפרץ שם בשנת 1956, היא והוריה עזבו את הונגריה ברכבת לאיטליה לעיר גנואה, למחנה מעבר של הסוכנות העברית ושם הם שהו כ-10 ימים. שם קיבלו חיסונים ותעודת מעבר לארץ. משם הפליגו באנייה בשם "ארצה" לנמל חיפה בארץ ישראל, לאחר מספר ימים של הפלגה האנייה עגנה בנמל ושם עברו את תהליך הקליטה. הם קיבלו מסמכים כמו תעודת זהות, תעודת עולה, שינוי שם לעברית, השם של סבתי היה גו'רגי בהונגרית ובארץ שינו אותו לגילה.

לאחר תהליך  הקליטה בנמל חיפה  בחודש מאי 1957 העלו אותה (היא בת יחידה) ואת הוריה למשאית והסיעו אותם לבאר –שבע בדרום הארץ, לשכונת "רכבות". שם קיבלו דירת שני חדרים עם שירותים בחצר, שולחן עם שני שרפרפים ומיטת סוכנות עם מזרני קש, כלי אוכל – הכל היה בסיסי ביותר. הם באו עם מספר מזוודות שהיו בהם את הבגדים ודברים בסיסיים, כי אי אפשר היה להוציא את כל מה שהיה להם שם.  המשטר הקומוניסטי לא איפשר לעולים להביא את מה שהיה להם.

לאחר מספר שבועות הם עברו לבית דו משפחתי, לדירת 36 מטר לשכונה אחרת (שכונה ה'), ושם סבתי הלכה לקייטנת גן והחלה ללמוד עברית. הוריה לא דיברו כלל את השפה העברית ולכן אימא שלה הלכה לאולפן כדי ללמוד את השפה ואבא שלה החל לחפש עבודה.

בתחילת שנת הלימודים החלה סבתי כיתה א' בבית ספר" קורצ'אק עם ילדי עולים ממספר ארצות כמו פולין, מרוקו, מצריים ועוד. בהתחלה אף אחד לא דיבר עברית ולכן היה מאוד קשה אבל עם הזמן כולם למדו את השפה ואפילו לימדו את ההורים שלהם, כשחזרו מבית הספר כל ילדי השכונה שיחקו ברחוב ושם גם נוצרו חברויות בין כל ילדי השכונה עם הזמן כל אחד הזמין את השני לבית שלו ושם כל אחד הכיר תרבויות ומאכלים שונים.

סבתא גילה עם חברות מהשכונה בבאר שבע

לאחר שלמדו את השפה אביה מצא עבודה במאפיה אחרי שעבד בהונגריה בתור בעל מעדניה אמא שלה עבדה כקופאית בקולנוע. תוך זמן קצר סבתא שלי למדה עברית ולמדה בבית ספר קורצ'אק. אחרי סיום לימודים בבית הספר היסודי היא למדה בבית ספר בתיכון מקיף ה'. שם היו לה הרבה חברים, היא למדה עיצוב אופנה. אחר כך היא הפכה להיות ספורטאית בתיכון, היא שיחקה כדורסל הרבה שנים.

למרות קשיי הקליטה סבתא שלי הצליחה ללמוד עיצוב אופנה והרבה שנים הייתה מורה לאופנה, אחרי שעבדה תקופה במפעל בגדים בקריית אתא.

הזוית האישית

קורן: כל חווית הכתיבה היתה מלמדת מאוד, השיחות והקשבה לסיפורים של סבתא שלי היו מרתקים כי אף פעם לא שמעתי על החיים בהונגריה ועל סיפור העלייה לארץ של סבתא שלי.