מאגר סיפורי מורשת

ההתארגנות לעלייה לארץ

כשהייתי בן 10 עליתי לארץ. הסיבה לעלייה הייתה בגלל  הרדיפות, שהנאצים וההונגרים שהציקו ליהודים. נודע לנו שקבוצת ילדים יתומים עם המדריכים שלהם מתארגנת לנסיעה לארץ ואמא שלי ואני הצטרפנו אליהם.

סבא יוסף בילדותו  עם אמו – לפני העלייה 

הדרך לארץ

היינו שנה בבית ילדים בגרמניה. אני הצטרפתי לסרט שמיד ארחיב עליו ואמא שלי, סבתא חווה, עלתה על אניית אקסודוס לארץ וגורשה על ידי הבריטים חזרה לגרמניה. סבתא שלך, חווה הגיעה לארץ באנייה הראשונה שהפליגה לנמל תל אביב.

אני הצטלמתי לסרט אמריקאי על השואה בשוויץ. בגמר הפקת הסרט החברה שהפיקה דאגה לנו לעלות לארץ כתיירים הפלגנו ממרסייל שבצרפת באניית נוסעים בשם "פרובידנס" במחלקה שנייה כתיירים, כשהגענו לחיפה נסענו לבת מלון על הכרמל ואחרי שבוע עברתי לקבוצת השרון, שם הוגדרתי כיתום. והתחלתי ללמוד בכיתה ד'. (כל זה היה לפני קום המדינה).

אני הגעתי בשנת 1947 כשהייתי בן 10. היות ולמדתי עברית בגרמניה לא הייתה לי בעיה להיקלט בבית הספר, ותוך שלושה וחדשים הייתי התלמיד הכי טוב בחשבון.

אמא שלי הגיעה לארץ והחברים שלה כל אלה שהיו איתה מדריכים, הגיעו לכפר החורש.

קשיי העלייה – המפגש המקרי עם אמי

היות וחברי כפר החורש היו בני 25 ואמי הייתה יחסית מבוגרת, "זקנה בת 35" לא קיבלו אותה לחברות בכפר  החורש היא עברה לקבוצת השרון. בלי לדעת שאני גר שם. לפתע ראיתי אותה בחדר האוכל רצתי אליה ומה שהיה לי לומר: "היום בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל". מאז לא נפרדנו יותר.

היא הגיעה בזמן מלחמת העצמאות והיא לא ידעה אף מילה עברית וכל דבר קטן הייתי צריך לעזור לה, בתקופה ההיא בקיבוצים לא היו משכורות וכל דבר היו הולכים למחסן ומקבלים לפי הצורך ואני הייתי צריך ללכת איתה ולבקש כל דבר.

לאחר שאמי, הגיעה לקבוצת השרון היא התחתנה בפעם השנייה ונולדו לי שתי אחיות: דורית ז"ל ואורנה.

סרט סיכום תכנית בבית הספר

הזוית האישית

סבא יוסף: "היה נחמד מאוד, שמחתי לפגוש אותך (הנכד) וששוחחנו על כל מיני דברים".

הנכד ירדן: "נהנתי לדבר עם סבא על הילדות שלו".