מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייתה ונעוריה של סבתא סולה

סבתא סולה מספרת:

הוריי הגיעו לארץ ישראל (עלו ארצה), עם הכרזת המדינה ממצרים, בשנת 1949.

כשהגיעו ארצה שיכנו אותם באוהלים. לאחר מכן, הועברו לשכונת פרדס כץ שם התגוררנו בצריף וישנו בחדר אחד 6 נפשות, אחיי ואנוכי, שנולדתי אחרי אחי הגדול. בחדר לא היו שירותים, היה בור מחוץ לבית. היינו מתקלחים במטבח.

גרנו ממש קרוב למחנה צבאי, ובלילות היינו שומעים מהפרדס הסמוך לבית שועלים. אמרו לנו שנישאר בפרדס כץ ולא הסכמנו. עברנו ליפו בבית משותף עם ערבים וחיינו בשלום איתם.

פעם לא היו משחקים, היינו משחקים במחניים ו- 5 אבנים… וגם הייתי מטפסת על עץ בכדי לקטוף שקדים. פעם אחת טיפסתי על העץ ואז באה אישה מבוגרת עם רוגטקה ופגעה בי עם ברגל… לקחתי את השקדיות וברחתי.

אבי השתתף במלחמת קד"ש (מבצע סיני). אבי היה איש טוב מאוד, אם הוא היה רואה איש בלי אוכל, הוא היה לוקח אותו הביתה ונותן לו אוכל. הוא היה מכונאי ועבד במוסך. פעם אחת כשנסענו לירושלים, הוא ראה איש שנתקע עם המכונית שלו. ישר הוא עצר והלך לסדר בחינם. רצו לתת לו כסף והוא לא הסכים לקחת.

סיפור נעורים

פעם אחת הלכנו (אני וחברה שלי) לראות סרט. כשהסרט נגמר, החלטנו להישאר לעוד סרט. לפני הכניסה לסרט הלכנו לשירותים ולא ידענו שזה היה הסרט האחרון. ננעלנו בשירותים ואף אחד לא ידע שאנחנו עדין בתוך בית הקולנוע.

למזלנו, הייתה דלת מעץ והיה קרש מונח על וו. הרמנו את הקרש ופתחנו את הדלת ולא סגרנו את הדלתות פשוט הלכנו.

הזוית האישית

סבתא: נהניתי לספר לנכדי, איתי, מה עבר על משפחתי פעם. הוא התעניין מאוד אפילו כשהסובבנו בבית הספר, הוא ביקש שאני אספר עוד ועוד, ללא קשר למפגש.

איתי: אני ממש שמחתי לשמוע ולכתוב. היו סיפורים מרגשים, שמחים, מצחיקים ומעוררי השראה.