מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי נולד בעיר מרקש במרוקו בחודש דצמבר שנת 1941.  שמו עמרם והוא קרוי על שמו של רבי עמרם בן דיוואן. מקור שם משפחתו של סבי, דרעי, הוא באזור שנקרא ״איזור דרא" הנמצא במרוקו. כאשר סבא היה ילד קטן הוא חלה ב״טיפוס״ למשך כשלושה חודשים. מחלה זו גורמת לחום גבוה מאוד של כ-42 מעלות חום, ובאותם ימים לא הייתה תרופה למחלה. הרופאים אמרו למשפחתו שהוא לא ישרוד, אך שעות ספורות לאחר מכן הוא התעורר והרגיש כאילו חזר מהמתים.

זכור לסבא שלי שכל המשפחה הייתה באה לחגים, והם היו מגובשים ושמחים, למשל סבא זוכר שהמשפחה שלו נהגה להתכנס בפסח ולאכול מאכלים מיוחדים. ואחרי פסח הם הלכו לחגוג את חגיגות המימונה ביער גדול עם אגם. בתיכון, סבא התעניין בחקלאות, והוא היה עושה הרכבות לעצים שזה שילוב של כמה זני עצים ביחד. סבא בילדותו מאד רצה לעלות לארץ וכשסבא היה בן שבע עשרה, בשנת 1959 הוא עלה לארץ עם הוריו ועם עוד שלושה אחים.

סיפור העלייה

אחיו הגדול של סבי, היה במרוקו ונהג להבריח יהודים לארץ. יום אחד תפסו את אחד מהאנשים שאחיו של סבי הבריח. בחקירה הנחקר סיפר שאחיו של סבי ניסה להבריח אותו, ולכן השלטונות רדפו אחריו וחיפשו אותו. לאחר מכן החברה של ההברחות לא רצתה להסתכן בכך שתיחשף, לכן הם החליטו להבריח גם את משפחתו של סבי לארץ.  בתחילת מסע ההברחה החביאו אותם במלון במקום שומם, לאחר מכן הם שיחקו את עצמם כאילו הם מחפשים קבר של רב, כסיפור כיסוי להתקדמותם לארץ. הם הגיעו לספרד דרך הים, עם סירות משוטים. סבא מספר שהפקידו אותו לשמור על איש מבוגר שהוברח ביחד איתם. כשהם הגיעו היה חשוך וסבא איבד את הזקן  בחוף. ערבי שעזר להבריח אותם הרביץ לסבי כי ידע שאם מישהו היה תופס את הזקן כולם היו נכנסים לכלא. לבסוף הם הגיעו לארץ בשלום וסבא שלי חושב שזו הייתה חוויה טובה אך סבוכה בקשיים ובכאבים.

החיים בארץ

כשהם הגיעו לארץ סבא עבד בקטיף כותנה. סבא עבד בעבודה זו במשך מספר חודשים מכיוון שלא היו עוד אפשרויות אחרות על מנת לפרנס את המשפחה לפני החזרה ללימודים. סבי למד אחת עשרה שנים בבית הספר ושלוש שנים בחקלאות. סבא שלי רצה להיות וטרינר, אך לא יכל לבצע את רצונו מכיוון שבעבר היה קשה יותר לבחור בעצמך עבודה. סבא חושב שהלימודים חשובים להשכלה ולחיים.

לאחר הלימודים סבא שירת בצבא בבית הספר לפיקוד ומטה. סבא שירת גם ב- "זחל"מים" ועזר בהבאת נשק ומרגמות לחיילים. במילואים נלחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. העיסוק הראשי של סבא שלי היה מלצרות ומלונאות. סבא שלי הכיר את סבתא שלי כשעבד בבית מלון אחרי מלחמת ששת הימים. הם התחתנו בשנת 1968 כשהוא בן 27. כשילדתם הראשונה-תמי  נולדה, סבא היה בן 30, מאז לסבא יש שלושה ילדים ושמונה נכדים.

סבי ביקר בארצות הברית, בסין,  במרוקו,  בצרפת, באיטליה, בשוויץ, באנגליה, בפורטוגל, בספרד, בדנמרק, בשוודיה, בנורבגיה ועוד… סבי מתנדב כיום בבית חולים "סורוקה".  מאז שסבא יצא לפנסיה הוא הולך לבריכה, לחדר כושר ומרבה לטייל.

סיפור משמעותי בחייו של סבי

כשאחיו הקטן של סבי, מאיר דרעי, ז"ל היה בגן במרוקו, כנראה הביאו לו לאכול משהו שהיה מורעל, אחרי ספקות רבות החליטו להגיע לארץ כדי לבצע ניתוחים להצלתו. כשהגיע לארץ, הוא  עבר הרבה ניתוחים במעיים כבר מגיל 10 והם לא עזרו במיוחד וחלקם אף הרעו את מצבו. במשך כשנתיים הוא היה בבית חולים, והוא השתחרר וחזר מבית החולים במשך תקופה ארוכה. יום אחד כאשר ביצעו בו ניתוח, הרופאים פגעו בעצב בידו והיא נשארה משותקת לתמיד. לאחר הרבה שנים הוא נהייה חבר של הרופאים ומרוב שהיה שם שנים רבות, הוא גם למד דברים רבים על רפואה, אפילו חבריו הרופאים הרשו לו להיות בחדרי ניתוח. לבסוף נפטר בגלל רשלנות רפואית.

תמונה של אחיו של סבא

הזוית האישית

אני מאוד נהניתי מהכנת עבודת השורשים יחד עם סבי מכיוון שאת העבודה עשינו בקלילות ובכיף, ואני מאחל לסבא שיישאר אותו סבא מצחיק ונחמד כמו שהוא תמיד.