מאגר סיפורי מורשת

שמי סילבי, נקראתי על שם סבתא של אימא שלי. נולדתי באוסטריה בעיר זלצבורג. משפחתי היא משפחה של  ניצולי שואה. בגלל מלחמת העולם השנייה הם ברחו מרומניה וחצו גבולות של מדינות אירופה. בדרך אמי הייתה בהריון ונולדתי במחנה אשר בעיר זלצבורג. שהינו שם כחמישה חודשים ואז הוריי נסעו לאיטליה. משם עלו על אוניית מעפילים לארץ ישראל, לעיר חיפה.

נולדתי בשנת 1948, השנה בה הכריזו על קום המדינה. הגענו בחיפה לבית שערבים נטשו בעיר התחתית. זו הייתה שכונה של עולים חדשים מכל העדות. בבית היה חדר, מרפסת ומטבח. התקלחנו במים חמים שהרתחנו על פתיליה, את הכביסה אמי הייתה מכבסת ביד וגם הבישול נעשה על פתיליה. מקרר לא היה בנמצא, קיררנו בארגז דמוי מקרר בעזרת בקרח שהיינו קונים.

לאמי קראו בטי סגל ולאבי קראו ברוך סגל. אבי עבד בנמל ואמי הייתה עקרת בית. בהמשך נולדה לי אחות בשם איטה, אני גדולה ממנה בשלוש שנים. בשבתות היינו מתאספים אצל סבתי ששמה גולדה, אישה יראת שמיים, שאיתה הייתי הולכת בשבתות ובחגים. משחקי הילדות שלנו היו תמיד בחוץ (לא היו מחשבים): משחקי כדורגל, קלאס, מחבואים, תופסת, טיפסנו על עצי חרוב ותאנה, ילדות מאושרת על אף כל החוסרים שהיו בתקופה הזאת במדינה. למדתי בבית ספר ׳שלוה׳ בשכונת קריית אליעזר אשר בעיר חיפה, המנהל היה משה מלמד. אהבתי שיעורי ספורט ואמנות ואת יתר המקצועות ההומניים. פעמיים בשבוע הייתי הולכת לתנועת הנוער העובד שם ערכנו פעילויות. הבילוי הכי משמעותי היה בילוי בסרטים מוקרנים. המוזיקה שאהבנו הייתה מוזיקה ארץ ישראלית, ומאוחר יותר מוזיקה לועזית.

סיימתי את בית ספר התיכון והתגייסתי לצבא הגנה לישראל, לחיל האוויר בתפקיד אלחוטאית ומפעילת טלפרינטר. באותה תקופה פרצה מלחמת ששת הימים שאותה ניצחנו בגדול.

הזוית האישית

סילבי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה ליאל. התכנית נערכה בבית הספר הדסים ביקנעם עילית, התשע״ט.