מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא לוי נולד באנקרה בשנת 1918, וסבתא רבתא אמליה נולדה גם היא באנקרה בשנת 1921.

הם נישאו ועברו לגור באיסטנבול. נולדו להם ארבעה בנים: מרדכי הבכור, רבי, משה ויצחק. לאחר עלייתם ארצה נולדו ללוי ואמליה, עוד ארבעה ילדים, ביניהן, סבתי רוזי, שנולדה בשנת 1950.

וכך מספרת סבתא רוזי: 

"אני זוכרת היטב איך בשנת 1948, הורי ו-4 ילדיהם, סבי וסבתי, נוטשים בחשאי את הארץ ומשאירים עסק משגשג – מפעל להכנת כובעי מצחייה לצבא התורכי. הם עוזבים בית גדול ומרווח כשסימני האנטישמיות החלו. בין לילה עם מעט מזון, ביגוד קל, תכשיטים, וספר תורה הם עולים לספינה שתביא אותם לארץ ציון. שם האנייה בה הפלגנו "צ'יטה דה לצ'ה" שיצאה מטורקיה לחיפה בשנת 1948.

החששות היו כבדים: האם התורכים יגלו את הנטישה? האם הבריטים יטביעו את הספינה או יחזירו אותם חזרה? אך ההחלטה לעלות לארץ הייתה חזקה מכל.

שבועות של הצטופפות בספינה, אלפי אנשים בתנאים קשים, וברגע שראו את האורות שבשרו להם, זאת חיפה ! קרנו עיניהם מאושר. לשביעות רצונם, הכופר ששולם לבריטים הביא אותם למחנה עתלית, מחנה אוהלים, ועל אף שעזבו רווחה כלכלית ובית מפואר אושר ושמחה הציפו אותם.

אנו בארץ הקודש ארץ ישראל. במחנה, כיתר האנשים, חוסנו, קיבלו מזון, שמיכות, מיטות ברזל עד אשר פונו. אמי קיבלה דירה בהר הכרמל וסירבה להתגורר בה מחשש שלא תוכל לספק את צרכי הבנים, ועברה לרמלה שם היו מרוכזים יתר חבריהם.

את יום העצמאות הראשון בשנת 1948 חגגו בארץ ישראל, ארץ ציון וירושלים. היש שמחה גדולה יותר מכך?

הקליטה בארץ הייתה מלווה בקשיים

חיים של צנעה, עוני, כרטיסי מזון – תלושי מזון, בלוק של קרח לשמירה על המזון. הם עבדו בכל עבודה אפשרית, אבי עבד בבניין, בחברת "סולל בונה", שבנתה בתים בכל הארץ – מאילת ועד הצפון. אבי כמעט לא נכח בבית, דמותו הייתה חסרה לנו הילדים. אימי גידלה שמונה ילדים לבד והשלימה בחינוכה את חסרונו של אבי. אמי עבדה בתפירה ובניקיון על מנת להשלים הכנסת המשפחה לפרנס את הילדים. לא החסירה מאיתנו ולו שרוך של נעל.

בכל ראש השנה ופסח ביגוד חדש לכולנו, ודאגה שכל אחד מילדיה ילמד לנגן על כלי כל שהוא. מאחר ושיעורי הנגינה היו יקרים, שולבנו עם נזירות ללמוד נגינה כי המחיר היה קטן יחסית. ובתשלומים כל שנה רכשה את כלי הנגינה שנוכל להתאמן.

גם בשעותיה האחרונות לא הרפתה, נלחמה כארי עד אשר המוות הכריעה גם אותה. היא תמיד אמרה לנו: "אל תוותרו על משאלותיכם" אך דרשה שיהיה רק ביושר ובכבוד, וכך יישמה ! סבתא רבתא, אמליה נפטרה בשנת 2006 בשנות ה-80 לחייה.

לוי ואמליה דניאל

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של סבתא רוזי ונכדתה הדס.

סבתא אמליה: ראשית היה מרתק להיות בצוותא עם סבים וסבתות ונכדים. לשמוע סיפורים שונים, עם מוטיבים משותפים בסיפורי העלייה השונים. המשחקים של פעם שהדהימו את הדור הצעיר. האווירה הנינוחה והנעימה עם שני המורה המתוקה. בפרט ששברתי את ברכי ואחרי הניתוח בברך וגיבוס, בכל זאת המשכנו בתיעוד ובקשר. תבורכו!