מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בצפון אפריקה בטריפולי שבלוב בשנת 1949 ועד היום אני עדיין לא יודעת את התאריך המדויק שלי, אמי אמרה שנולדתי בחנוכה. הייתי הבת השנייה במשפחה ואחותי הבכורה גדולה ממני בשלוש שנים. כשהייתי בת חודש עליתי עם הוריי לארץ באניית העצמאות: "עצמאות הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". הפליגה יחד עם אוניית המעפילים "קיבוץ גלויות" בהפלגה רבת מעפילים בדצמבר 1947 שכונתה פרשת הפאנים". (ויקיפדיה)

נתנו לי את השם גאולה, משמעות השם גאולה הוא גאולת הארץ.

אחרי העלייה לארץ גרנו באוהלים ואחרי שנה הוריי החליטו לעבור למעברות בבית ליד ונשארנו שם 14 שנים. המשפחה שלי דתית, אז חגגנו את כל החגים עם כל המנהגים וכל יום שישי עשינו קידוש.

רוב האנשים במחנה בית ליד היו עולים חדשים מלוב וחלק מעיראק ופולין. המגורים במעברות היו בצריפים צפופים בלי מים ובלי חשמל. שעברנו לשם קיבלנו תלושים לאוכל בסיסי רגיל ותלושים לאוכל של תינוקות. פעם ביום הלכנו לקנות נפט להדליק את העששיות ואת הפתיליות שאיתם בישלנו אוכל ותה.

פעם ביום הלכנו לקנות נפט להדליק את העששיות ואת הפתיליות שאיתם בישלנו אוכל ותה.

קיבלנו שמיכות צמר דקות כל אחד ומזרון קש. יכולנו להתקלח רק פעם בשבוע בתוך פיילה עם מים שחיממנו בפתיליה, סיבנו את עצמנו ובאותו זמן לא היה לנו שמפו. בחורף כשהיה חשוך והעששית נשברה או לא עבדה, אמי הייתה שולחת אותי לקנות עששית במכולת, אני זוכרת שהכל היה חשוך ולא היה אורות, אז תמיד פחדתי כי בכל זאת הייתי רק ילדה.

היה לנו חוסר בביגוד אז אימא שלי כיבסה את הבגדים שלנו כל יום בשביל שיוכלו להתייבש עד למחרת. היה לי קשה לבד בבית כשאחותי הייתה בת ארבע והלכה לגן ואני הייתי בת שנה ולא הכניסו אותי גם לגן. בגיל חמש או שש הלכתי לבית ספר יסודי ללמוד בכיתה א'. בבית ספר היו ילדים שלמדו עד כיתה ו' והיו רק כיתה אחת או שתיים בכל שכבה כי היו מעט ילדים. קיבלנו בארוחת עשר, שוקו חם והבאנו סנדוויץ' מהבית, בצהריים קיבלנו ארוחה חמה.

היו לי שם הרבה חברים, אז היה נחמד מאוד ללמוד שם. בשעות הפנאי שיחקנו בכדור, דילגייה, חמש אבנים ועוד. כשסיימתי את כיתה ו' עברתי לבית ספר אחר לבית ספר דתי. עברנו לגור במחנה ב' ששם למדתי בכיתות ז' ו ח'. בכיתה ח' היה לנו שעתיים בבוקר שבהם למדנו אנחנו הבנות – תפירה והבנים למדו מלאכה בעץ. בכיתות למדנו את מקצועות העברית, מתמטיקה, תורה, לימודי קודש ומעט מאוד אנגלית מכיוון שהמורה רק דיברה אלינו ולא פירשה את המילים לעברית.

בכל פעם שהייתה העונה של איסוף בוטנים ותפוחי אדמה, האיסוף נעשה ע"י מכונות ואנחנו הלכנו לשדות לאסוף את כל מה שנשאר על האדמה אחרי איסוף המכונות. היה לנו כמו "דיל" עם בעל השדה שנאסוף שני סלים של תפוחי אדמה ושני סלים של בוטנים ואז נקבל סל אחד מכל דבר (חצי חצי).

לאבא שלי היה כמה עזים, אז כל יום הלכתי לחלוב אותם, את החלב שמתי בבקבוקי בירה לאחר מכן הייתי הולכת לביתה של אישה מבוגרת בשכונה שממש אהבה חלב עזים ומכרתי לה את בקבוקי החלב שחלבתי מהעיזים. אחרי שמכרתי את החלב, יכולתי לשמור חלק מהכסף אצלי כמו דמי כיס וחלק  מהכסף נועד לקניות של המשפחה.

בגיל 14 עברנו לגור בבית משלנו בעיר נתניה (בשיכון ותיקים), מכיוון שאבי ואחותי הגדולה התחילו לעבוד. בבית החדש כבר היה לנו גז, מים, חשמל ועוד כל מיני דברים שהיינו "חולמים" עליהם כשהיינו במעברה. באותו זמן רציתי ללמוד בתיכון ולמשפחה שלי לא היה מספיק כסף. בית ספר התיכון היה רחוק מביתנו אז זה עלה יותר כי היינו צריכים לשלם גם עבור הנסיעות באוטובוס. אז החלטתי שאני אעבוד כסייעת בגני ילדים בבוקר ובערב אני אוכל ללמוד עם הכסף שהרווחתי מעבודת הבוקר.

באותה תקופה, כבר היינו בבית שבעה אחים ואחרי כמה זמן נולדה אחותי הקטנה הילדה השמינית בבית. מכיוון שעברנו לעיר אחרת וזו הייתה התחלה חדשה עבורי, אז לא ממש היו לי חברים, גם לא היה לי זמן פנוי, כל יום אצלי היה עמוס מכיוון שגם עבדתי בבוקר וגם למדתי בערב. הלימודים היו לימודים בסיסיים אבל הם היו בסדר גמור.

עברו כמה שנים ובגיל 23 הכרתי את בעלי לעתיד – דוד ימין. לאחר שנת חברות כשהייתי בת 24 התחתנו ועברנו לגור בעיר זיכרון יעקב ונולדו לנו חמישה ילדים: שתי בנות ושלושה בנים. היום יש לי שמונה נכדים ואני חיה באושר וכיף לי להיות עם כל המשפחה המורחבת שלי.

לפני שנתיים וחצי נפטרה אמי מיסה ז"ל ולפני שמונה חודשים נפטר בעלי דוד ז"ל.

 תמונה משפחתית

הזוית האישית

גאולה מספרת: נהניתי לספר את הסיפור שלי ולהעביר אותו לדורות שאחרי.

דולב מספר: נהניתי מאוד לכתוב ולשמוע את הסיפור של גאולה, היה מעניין ולמדתי הרבה על חייה ועל התקופה של החיים במעברות בארץ.