מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אסמה הריס (Esme Harris), אני בת 67, נולדתי ב1949 בפורט-אליזבת' שבדרום אפריקה.

בילדותי כל החברות קראו לי בשם חיבה "אז" קיצור של אסמה. כשהייתי קטנה שיחקתי המון בחוץ ואהבתי בעיקר ספורט. הייתי מאוד טובה בשחייה וזכיתי בהרבה תחרויות. הרגשתי שבעת רצון מכל מה שהיה לי ולא היה חסר לי כלום. אני בת אמצעית לאח בכור בשם ג’וליאן ולאחות קטנה בשם אניטה. ג'וליאן גר כיום בדרום אפריקה ואניטה לשמחתי עלתה גם היא ארצה לפני כ-29 שנה וגרה כיום בכרמיאל.

ב-1972 התחתנתי עם סבא הרולד ז"ל. נולדו לנו שני ילדים מקסימים:

1. אלון – בני הבכור, כיום בן 42, גר בניו יורק ומנהל בנק, נשוי לברנדה ואבא לשתי בנות חמודות אביגיל בת כ-4 וליבי בת כ-2.
2. הדר – בתי הקטנה (אימא של גילי) כיום בת 40, גרה במנוף ומשרתת כקצינה בכירה בצה"ל, נשואה לנדב ואימא לשלושה ילדים חמודים – גילי בכיתה ה', יאיר בכיתה ב' והילה בת כשנתיים.

ב-1979 עליתי ארצה אחרי חלום שסוף סוף התגשם. עליתי עם הרולד בעלי ז"ל ושני ילדי, אלון והדר. בלי ההורים שלי ובלי המשפחות של הרולד ושלי. בלי שום תמיכה ובלי לדעת מילה בעברית. כשעלינו ארצה, שלחו אותנו למרכז קליטה בכרמיאל. היה לנו קצת קשה עם השפה אבל התקבלנו יפה.

אחרי שהיינו שנה וחצי במרכז קליטה, בנינו את ביתנו בארץ ישראל במושב מנוף. מזה כ- 37 שנה אני גרה במושב מנוף ומאוד אוהבת את המקום. עבדתי 23 שנה ב"סופלקס" – חברה שמייצרת עדשות מגע, ולאחרונה יצאתי לפנסיה.

לצערי לפני עשר שנים איבדתי את בעלי (סבא של גילי) הרולד בתאונת דרכים ואני מתגעגעת אליו מאוד מאוד.

לשמחתי לפני שבע שנים בתי הדר יחד עם משפחתה החליטו לעזוב את חיפה ולעבור לגור לידי כאן במושב מנוף.

יש לי חמישה נכדים (ארבע בנות ובן אחד) מקסימים ומתוקים ואני מאושרת בחלקי.

הזוית האישית

היה כיף לגלות כל מיני דברים שלא ידעתי על סבתא שלי. אני מאחלת לה חיים נהדרים, אושר בריאות ושמחה, ושתמיד תישאר לצדי.