מאגר סיפורי מורשת

העליות המשונות לארץ

נקודת המבט של סבתא דניאלה:

דוד שלי, גדעון פיקר, עלה מאוסטריה מהעיר ווינה לארץ עם הוריו בגיל 20 לאחר שמשפחתו גורשה על ידי הנאצים, התנדב לצבא הבריטי ונשלח לשרת באיטליה. בזמן שהותו באיטליה הוא התבקש על ידי בן משפחה שלמעשה היה אבי, למצוא את אחותו פאולה שחיה בפולין לשאת אותה בנישואים פיקטיביים (נישואים למען השגת מטרה), על מנת שתוכל לעלות לארץ.

גדעון פגש את פאולה בווינה ונשאו, אך באופן מפתיע הם התאהבו ללא הקשר למטרה, עלו לארץ כזוג והקימו משפחה ענפה.

אמי יהודית הייתה אחותו של גדעון וחיה בווינה בבית גדול ואמיד אך גורשה משם ועלתה ארצה עם עליית הנוער. היא הגיעה לבית ספר חקלאי בנהלל. כשיהודית עלתה לארץ, היא הגיעה עם מגלשות וציוד סקי וגרמה למוכס להתפקע מצחוק ושאל אותה מה תעשה עם ציוד סקי בארץ ישראל החמה. יהודית הייתה ילדה מפונקת ומטופחת וישר נשלחה לעבוד ברפת ולחפור גומות בפרדס סביב העצים. העבודה הייתה מוזרה ולא מוכרת בשבילה וגרמה לה ליבלות בידיים, אך בסופו של  דבר התרגלה לתנאים הללו.

יהודית למדה בבית ספר זה יחד עם חנה סנש והן התיידדו. יהודית הייתה שובבה ובאחד מן הימים, הגעגועים להוריה שגרו בחיפה גרמו לה לברוח מנהלל לחיפה. היות ובאותה תקופה לא הייתה תחבורה ציבורית, היא תפסה טרמפ במכונית של הצבא הבריטי שבה הכירה את בעלה לעתיד. בנהלל הייתה מהומה ודאגה רבה כי יהודית לא שבה בערב לארוחה והזעיקו משטרה.

עד היום, שמור אצלי מכתב נזיפה שנשלח על ידי המנהלת המפורסמת חנה מייזל להוריה.

סבתא יהודית בוגייר בצעירותה

כיום יהודית בת 98 וחיה בבית האבות ברמת השרון "בית בלב". היא עדיין צלולה ומשתפת אותנו בסיפורי העבר שלה.

הזוית האישית

גורי: אני למדתי על התקופה של העליות הרבות לארץ ולמדתי על העלייה לארץ של משפחתי.

כתיבת הסיפור הייתה מאוד מעניינת וחיזקה את הקשר שלי עם סבתא דניאלה, כי זאת סבתא שלא יוצא לי הרבה לפגוש אותה.