מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העליה של סבתי

סבתי מנגנת בפסנתר
סבתי מחזיק אותי בברית מילה שלי
סבתא שלי עולה לארץ

סבתא גילה וולפסון (ארונסון, לפני הנישואים), נולדה בשנת 1941 בליטא, ועלתה לארץ בשנת 1973, בזמן מלחמת יום הכיפורים.

 

זיכרונות ילדותה של סבתי:

כאשר סבתא שלי הייתה ילדה היא אהבה מאוד לרכוב על קורקינט ואופנים, בתקופה בה סבתא שלי הייתה ילדה את הקורקינט הילדים הכינו בעצמם, וזה היה חלק מהחוויה.

בערך בגיל 11-12 סבתא שלי נרשמה לחוג הפעלת רכבת. החוג היה מתקיים בפארק ביער, בהדרכה של מבוגרים, וסבתא שלי שאז הייתה ילדה, למדה את כל התפקידים שיש בהפעלת רכבת. מהתפקיד הכי קטן ופשוט עד התפקיד הכי גבוה שהוא להיות נהגת קטר. הרכבת בחוג הרכבת הייתה רכבת קטנה שמתאימה לילדים.

כמו כן, סבתא שלי למדה מגיל 6 עד גיל 17 בבית ספר לילדים מחוננים מבחינה מוזיקלית. זה היה בית ספר יסודי + תיכון, כאשר בבית הספר היו משולבים לימודי מוזיקה יחד עם לימודי השכלה כללית. אחרי בית הספר הזה, סבתא שלי סיימה לימודים אקדמאים, בהם למדה להיות מורה למוזיקה, ובכך עבדה עד שפרשה מעבודתה.

עלייתה של סבתי לישראל ב-19731010:

החוויה הכי משמעותית בשביל סבתא שלי הייתה עלייתה לארץ ישראל. היא עלתה ביחד עם בעלה אלכס, סבא שלי, ובנה יוסי, דוד שלי, בשנת 1973.

העלייה הייתה בזמן מלחמת יום הכיפורים. יחד עם סבתא שלי, סבא שלי ודוד שלי עלו גם אימא של סבא שלי, סבתא רבתא שלי ואחותה. לצערי אני לא זכיתי להכיר אותן.

סבתא שלי מאוד התרגשה והייתה שמחה לעלות לארץ ישראל, עליה שמעה ואותה מאוד אהבה.

כאשר הם היו בדרכם לישראל הם קיבלו הודעה חשובה שמלחמת יום הכיפורים התחילה, אבל זה לא הפריע להם והם המשיכו בדרכם, הם פשוט רצו לעלות לארץ, לא רצו לחכות והם עלו בזמן מלחמת יום הכיפורים.

כאשר סבתא שלי ומשפחתה הגיעו ארצה הם נקלטו באולפן ליד נתניה, שקראו לו "החוף הירוק" שם היו מגורים וכלכלה מלאה והם למדו את השפה העברית.

לאחר שהותם באולפן, כארבעה וחצי חודשים, סבתא שלי ומשפחתה עברו לגור בבאר שבע, שם היא לימדה בקונסרבטוריון באר שבע, בית ספר למוסיקה, את תורת המוזיקה.

סבתי היא אישה מיוחדת ואמיצה, היא ידעה שמכיוון שהניסיון שלה הוא רק מעבודתה בליטא, אך עדיין רצתה לעבוד במקצוע אותו רכשה, היא ניגשה לקונסרבטוריון והציעה לעבוד ללא תשלום, כדי שיבחנו אותה ויראו אם היא מספיק טובה. היא סמכה על עצמה שתוכיח את יכולותיה, ואכן כך היה, היו מאוד מרוצים ממנה ולאחר כחודש היא התקבלה לעבודה ושם עבדה עד יציאתה לפנסיה.

אחרי 13 שנים בהם סבתא וסבא שלי גרו בבאר שבע, לסבא היה חלום לבנות את בית חלומותיהם. הם בנו בית, אותו סבי תכנן, הוא מהנדס בניין, ועברו ללהבים, שם הם חיים עד היום, ואנו חיים איתם בביתם שהם בנו.

כאשר סבתי סיפרה לי את סיפור חייה היה ציטוט אחד שלקחתי אותו כציטוט שיעזור לי בחיי, הציטוט אותו לקחתי מסבתי לחיים הוא "אף פעם לא לוותר, ולהיות חדור מטרה". אפשר לראות זאת בכך שהם המשיכו עם עלייתם למרות המלחמה ועם הדרך בה התקבלה לעבודתה בקונסרבטוריון, ואני יודע בזכות כך, שגם אני כאשר אתקל בקשיים שונים בחיים, אזכר בדרך שסבא וסבתא שלי עברו ובציטוט הזה ואקבל כוח להמשיך.

אני נהניתי מאוד לעשות את עבודת השורשים עם סבתא שלי, אפילו שאנחנו גרים יחד אני מרגיש שזה קירב ביננו ולמדתי עוד עליה. לשמוע ממנה על הילדות שלה, על איך שהם עלו לארץ ועל הכוח שלה הייתה חוויה מוצלחת עבורי ולמדתי המון מסבתא שלי בזכות עבודת השורשים.

הזוית האישית

אראל: אני למדתי שסבתא שלי עברה הרבה ועכשיו אנחנו יותר מחוברים

מילון

קרון
זה חלק מהרכבת

ציטוטים

”אף פעם לא לוותר, ולהיות חדור מטרה“

הקשר הרב דורי