מאגר סיפורי מורשת

הורי התחתנו בטריפולי, נולדתי שם וכשעלינו ארצה הייתי בת חודשיים והגענו באונייה.

היה מאוד קשה באונייה, הרבה אנשים היו חולים והייתי חלשה אבל היינו שמחים שעולים ארצה.

הגענו לנמל חיפה ומנמל חיפה לקחו אותנו למעברה ששמה נתנו לנו אוהלים והיה לנו קושי, גם מבחינת השפה- ההורים לא ידעו לדבר הם ידעו רק ערבית אז דיברנו עם הידיים ועם תנועות וסימנים כדי שנבין אחד את השני, וגם מבחינת מזג האוויר המדברי. לא פעם קרה שבשל הקשיים האלו א ידענו לאן ללכת.

יום אחד היינו באוהל ופתאום היה רוח סערה שהעיפה את האוהל ונשארנו בלי אוהל ובלי כלום ואבא ואמא שלי באו אחד מול השני ושמו אותי ביניהם בשביל לשמור עלי מהקור.  לא היה לנו למי לפנות עד שמישהו מהשכנים הביא לנו את האוהל והתקנו אותו מחדש.

במעברה היו מחלות מהביצות ונתנו לנו חיסונים ודברים שלא ידענו אם הם היו ניסיונות או שהיה באמת צריך לתת אותם.

קיבלנו תלושים לאוכל ולא ידענו מאיפה לקחת את האוכל, כמו כן, לא הכרנו את האוכל. אחרי שהתרגלנו והכרנו  את האוכל החלפנו בינינו בין התלושים וכל אחד אכל את מה שהוא רצה.

כל סיפורי המעברה קרו כשהייתי קטנה ושמעתי על הכל מההורים שלי, לקח לנו כמעט 6-7 שנים עד שעברנו לבניינים ועד היום ההורים שלי גרים בבניין שקיבלו.