מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר חיון, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי עוסק בעלייתי לארץ.

כשהייתי בן שבע עשרה וחצי החלטתי לעלות לארץ כדי להיות בקיבוץ ולהגשים חלום של הגשמה חלוצית. בתאריך 18 לאפריל 1966 עליתי לאוניית 'מולדת' מהעיר מרסיי שבצרפת ויחד עם שלושה חברים מתנועת השומר הצעיר, הפלגנו לכיוון חיפה. במשך כמעט חמישה ימים שהינו באונייה בתא קטן, ובמשך ההפלגה כל הזמן שאלנו את עצמנו מתי נגיע לארץ. בבוקר ה- 22 לאפריל האונייה סוף סוף עגנה בנמל חיפה. היה מחזה מרגש ומרהיב לראות את העיר הלבנה על מורדות ההר. כשירדנו התקבלנו על ידי פקיד הסוכנות שנתן לכל אחד את תעודת העולה שלו. הייתי מאוד גאה להחזיק בתעודה הישראלית הראשונה שלי. בוקר זה היה גם מיוחד בארץ, היה זה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וערב יום העצמאות ה-18 של המדינה הצעירה שלנו.

תמיד רצינו לעלות לישראל כיוון שבעצם זה מאוד חשוב וכדי להגיע לישראל: צריך לעלות ברמת המצוות, זו מצווה חשובה להגיע לישראל. הגעתי לקיבוץ יחיעם ושם למדתי עברית. החלטנו כל החברים שלא מדברים בשום שפה חוץ מעברית למרות שהיה לנו קשה מאוד, אבל העברית שלנו השתפרה מהר מאוד.

בתמונה חמישה דורות של נשים ממשפחתו של מאיר, משפחה ציונית מאלג’יריה- התמונה צולמו באלג’יר בשנת 1936. סבתא רבתא רבתא של מאיר, סבתא רבתא של מאיר, אסתר סבתא של מאיר, מירי אימא של מאיר בצד שמאל, הילדה, אחותו הבכורה ג’וסיאן

הזוית האישית

מאיר: גיליתי שאפשר לתקשר יפה דרך הזום (בעקבות הקורונה). אך יותר מהנה היה בפגישות הישירות שלנו בבית הספר. יש חשיבות רבה לקשר רב דורי ותכנית הזאת הטיבה לפתח קשרים אלו באופן חיובי בנינו לבין הנכדות.

טופז: היה לי מרגש כל פעם שסבא הגיע לבית הספר והיה לי כיף ללמד אותו דברים חדשים.