מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי נעמי ענקי ואני רוצה לספר לכם את סיפור עלייתי.

נולדתי בתימן בשנת 1945. עליתי לארץ ישראל יחד עם הורי ועם  קבוצה של עולים חדשים שעלינו יחד.

הסיבה העיקרית שבשלה עלינו לארץ משום שהייתה בתימן אנטישמיות. הערבים בתימן הציקו לנו.

אני והורי עלינו במטוס במבצע "על כנפי נשרים", בו הועלו יהודי תימן  מעדן שבתימן לישראל במטוסים.

לאחר מכן העבירו אותנו למכוניות. המקום הראשון שבו התגוררנו בארץ ישראל היה בראש העין. בתקופה הראשונה שגרנו בראש העין גרנו בבית קטן עם הרבה ילדים, כמובן שלא היה לנו נוח  והיה צפוף. היינו מחכים בתור לאוכל במטבח.

המצב הכלכלי בבית היה סביר. כדי לעזור להורי בפרנסת המשפחה עבדתי בשדה מגיל קטן מאוד, וכך כל שאר האחים שלי עזרו בבית. כשקיבלתי דמי כיס הייתי מביאה להורי כדי שיוכלו להתקיים.

לאחר מכן עברנו לגור במושב זבדיאל בדרום.

למדתי במושב בו התגוררתי, בבית ספר שהקימו בזבדיאל, הוא היה קטן מאוד והייתה לנו בסך הכל כיתה אחת, וזאת כדי שהילדים ילמדו. היו שני מקצועות שהיו אהובים עלי במיוחד עברית וחשבון.

אהבתי מאוד את בית הספר וכל בוקר קמתי בהתרגשות לבית הספר, כדי ללמוד.

כיום אני מתגוררת במושב זבדיאל נשואה, ויש לנו 13 ילדים, 57 נכדים ו-30 נינים !

כן ירבו!

אני אוהבת להגיע לבית גיל הזהב כי יש כאן פעילות  ואני פוגשת אנשים.

קישור לסיפורה של נעמי – האוהל כוסה בשלג

הזוית האישית

גילי: אהבתי להגיע פעם בשבוע לבית גיל הזהב משום שלמדתי איך חיו הדורות הקודמים ולמדתי על התקופה של קום המדינה.

אגם: אהבתי מאוד את בית גיל הזהב בגלל שהסיפורים מאוד מרגשים ומעניניים.