מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד ממן, נולדתי בארפוד שבמרוקו, בשנת 1951.

עלינו ממרוקו לארץ ישראל בשנת 1956 מהעיר ארפוד. באנו דרך הים באונייה לחיפה. ומחיפה הביאו אותנו לשדרות. הגענו בלילה, היה קר וחורפי וחשוך מאוד. הורי שאלו היכן הבית בו נגור? ואז ענו להם שאין בית, יש מבנה מפח. אין שירותים בתוך המבנה אלא בחוץ, ואין חשמל.

קיבלנו מיטות מברזל עם מזרונים, וגם עששית, כי לא היה חשמל. התנאים היו קשים, אך אהבת הארץ גברה על כל הקשיים.

לא אשכח לילה אחד גשום וקר ואז באמצע הלילה הפחון התפרק וגשם זעלפות נכנס לתוך הפחון, עד שהגיעו אנשי הסוכנות ותיקנו את הפחון.

במקום שגרנו, היו מלא תנים. בלילה היינו שומעים את היללות שלהם והפחד היה גדול, אך לאט לאט התאקלמנו במקום. הכרנו חברים ושכנים, אבי קיבל עבודה בקרן קיימת לישראל ואימי הייתה עקרת בית. לאט לאט התאהבנו במקום, ולאחר מספר שנים קיבלנו בית בנוי, ועברנו לגור במקום חדש ונעים.

למדתי בבית הספר הרואה, ממלכתי דתי, ולאחר מכן בחמדת הדרום בנתיבות.

התגייסתי לצבא ושירתי  בחיל החימוש. לאחר השירות הצבאי, התגייסתי למשטרה ושירתי 5 שנים.

לאחר מכן, חזרתי לצבא ליחידת ניסויים. שירתי כ-15 שנים עד 1993, והשתחררתי מהצבא.

עבדתי כנהג אוטובוס עד שנת 2018 ומאז ועד היום אני גר בשדרות עם משפחתי – ילדי ונכדיי במקום שטוב לגור בו, עד היום הזה.

הזוית האישית

דוד – שמחתי לספר לנכדי קורן את סיפורי, ולמדתי שהוא אכן מתעניין.

קורן – לסבא סיפורים מעניינים, והיה לי כיף להשתתף איתו בתכנית.