מאגר סיפורי מורשת

באפריל הגעתי לארץ עם משפחתי. לקחו את המשפחה לחצור הגלילית בשנת 1956. הייתי בת 14. בחצור לא היה בית ספר תיכון לא יכולתי ללמוד ולא לעבוד בגלל שהייתי צעירה. דיברתי עם ראש המועצה של חצור והוא החליט לתת לי לעבוד.

לקחו אותי לעבוד בתל חצור ועשינו שם חפירות. למזלי היו שני ארכיאולוגים צרפתים שיכולתי לדבר אתם ויכולתי להבין מה הם רוצים ממני. שם הכרתי את יגאל ידין. הוא היה רמטכ"ל שני של צה"ל ולא הכרתי אתו. עבדתי בעתיקות 4 חודשים.

בשנת 1957 פתחו בחצור מלטשת יהלומים ושם עבדתי שנה עד שהתחתנתי בשנת 1958. בשנת 1960 הגעתי לשדה אליעזר עם בעלי אברהם והבן הגדול יעקב שהיה בן שישה חודשים. בעלי עבד בייבוש החולה בטרקטור ויבש את הביצה עד שהכל היה יבש. במלחמת ששת הימים נפל טיל בשטח של הבית שלי ולא הצליחו להוציא אותו עד היום.

בשנת 1967 היו לי כבר שלושה ילדים ואני עבדתי כתופרת בבית. בשנת 1972 היה מפעל לנעלים בחולתה והציעו לי לעבוד אתם. פתחתי מתפרה בשדה אליעזר עם חמש עובדות וחמש מכונות ותפרתי נעלי בית . בשנת 1978 עברנו לאזור תעשייה של חצור הגלילית ועבדתי שם כ-25 שנה, עם 20 עובדות ו – 30 מכונות תפירה. בשנת 1997 סגרתי את המתפרה כי בעלי היה מאוד חולה, הוא חלה בלוקמיה. בשנת 2002 בעלי ניפטר כשהייתי בת שישים. מאז אני עובדת כתופרת בבית ומתנדבת במועדון הקשישים במבואת חרמון.

במלחמת לבנון בשנת 2006 , שוב בפעם השנייה, נפל טיל בכניסה לבית. כל הבית נהרס.

הזוית האישית

רואי לוי ודן זאבי: היה מעניין לגלות עלייך דברים שלא ידעתי. היה כייף לעבוד איתך.