מאגר סיפורי מורשת

תכנית הקשר הרב דורי –  דור לדור

אני ממשפחת גואטה, שמי ניסים. נולדתי בצפון אפריקה במדינת לוב , טריפולי.

נולדתי למשפחה בת חמש נפשות. בעיר מדברית זוארה רחוקה מעיר הבירה אני נולדתי בשנת 1942. בזמנים ההם הייתה מלחמה באירופה שהתפשטה לאזור צפון אפריקה. אימא מספרת שנולדתי בדיוק בזמן ההפגזה של הפריגטות מהים.

פריגטה: "פריגטה הוא שם שניתן במהלך ההיסטוריה לכמה סוגים של כלי שיט, לרוב אניות מלחמה קטנות או בינוניות, מהירות ובעלות חימוש קל יחסית."

פריגטה

אבי התפרנס למחיתו במסחר .היה לא חמור שהעמיס עליו כול מיני סחורה ונוסע מכפר לכפר ומוכר את מרכולתו. אימא מספרת שהנסיעות היו מתמשכים לתקופה ארוכה, אפילו לשנים, עד שחזר. לפי מיטב זיכרוני אני הייתי ילד קטן שלא היה לנו משחקים ,המשחק היחיד שהיה לנו זה לטפס על ההריסות שנגרמו עקב המלחמה ,משחק אחר היה לרוץ בחולות המדבר. בשנים 1948 החליטו להעלות אותנו לארץ ישראל. לכן ריכזו אותנו בעיר הבירה טריפולי.

שם גרנו כול המשפחות במרוכז בבית אחד גדול כול משפחה קיבלה חדר. השירותים ומי השתייה היו במרכז הבית הגדול לכולם ביחד.

אני זוכר את השוק והחנויות שהיה הרוב שייך ליהודים שהם עסקו לרוב במסחר ובעלי מלאכה. לקראת ערב היו באים יהודים עם גמלים מהמדבר והיו מביאים איתם משקה מעצי הדקלים שנקרא "לאגבי" זה משקה משכר מאוד.

המסע לארץ ישראל

בעיר הבירה טריפולי גרו כל המשפחות מרוכזות בבתים גדולים ביחד,והכול היה משותף. שמה ריכזו אותנו עד עלייתנו לארץ ישראל. החוויות מהעיר טריפולי שהיינו הולכים בשבת בערב לחוף הים כולם ביחד,כל המשפחות ביחד.

העלייה לארץ ישראל הייתה מלווה בהרבה חוויות לא נעימות, מכיוון שלא כולם עלו באותו זמן ביחד והפרידה בין המשפחות הייתה קשה מאוד. אני עליתי לארץ ישראל בשנת 1953. עליתי בעלייה האחרונה באנייה ישנה מאוד והדרך לארץ ישראל הייתה מלווה בקשיים בים.

אנחנו לא עלינו ישירות מטריפולי לארץ ישראל מכיוון שהשלטונות של טריפולי לא אפשרו לאניות ישראליות להיכנס לנמל טריפולי ולכן באנו באנייה זרה עד איטליה ומשם באה אנייה ישראלית שהביאה אותנו אל ארץ ישראל.

הקליטה והחיים בארץ ישראל

האנייה עגנה בנמל חיפה והעבירו אותנו למקום קליטה מרוכז שנקרא "שער העלייה".שם שהינו חצי שנה עד שעברנו למעברה בעיר חדרה. שם גרנו בצריף כמו כל העולים. בחורף היה דולף מים מהגשמים ובקיץ היה חם מאוד, אבל אני כילד קטן בשבילי זו הייתה חוויה נעימה שאני זוכר אותה עד היום.

המשחקים עם החברים במעברה, תחרויות כדורגל. היה לנו בית קולנוע שהקרין תמיד את אותו הסרט "טרזן". עד שקיבלנו בהגרלה שיכון בגבעת אולגה שבעיר חדרה. גבעת אולגה הייתה אז עם מעט בתים והרבה חולות ודיונות. אנחנו כילדים אהבנו ושיחקנו בדיונות.

בשנים בהם מדינת ישראל הייתה צעירה בשנים, לא הייתה עבודה, אני זוכר שאבי היה מקבל מלשכת העבודה סידור לעבודה זמנית שזה לא הספיק לפרנס אותנו כמשפחה בת 5 נפשות. המדינה עזרה לאנשים במצוקה כלכלית ע"י מתן פנקס תלושים לאוכל, כי לא היה לאנשים כסף. בתלושים היינו הולכים למכולת בשכונה והיינו מביאים לחם,מרגרינה ומצרכים בסיסיים.

בבית הספר – בגבעת אולגה

אני הלכתי ללמוד בבית הספר:"שילה".כל המשחקים היו במקומות שכיום קיימים בתי הספר "השחף" ו"יבנה".עם השנים גדל מספר התושבים בשכונה ובנו בדיונות שני בתי ספר שנקראו אז: בית הספר "אור לטף" ו"יבנה". אני כתלמיד ממשפחה מסורתית למדתי בבית הספר "יבנה" והכניסו אותי כילד עולה חדש ישר לכיתה ב'.

בגלל גילי הבוגר לא התאים לי להיות בכיתה נמוכה ולאחר כחודש הקפיצו אותי אל כיתה ד'. שם השתלבתי עם התלמידים ועם החומר שלא הכרתי. עם השנים השתלבתי בחומר הנלמד והייתי בין הטובים. עד כיתה ח'. עקב המצב הכלכלי של משפחתי, לא הייתה לי אפשרות להמשיך ללמוד, על אף שקיבלתי מלגה בחינם. הייתי צריך לעזור למשפחה לעבוד ולפרנס.

המורה לנגרות שלי דאז, משה דולינסקי, לקח אותי ישירות למקום שאוכל גם לעבוד וגם ללמוד נגרות. עד היום אני נגר. עליי לציין שאני מאוד קשור לשכונה ולחברים שגרים פה ועד היום אני בקשר מתמיד עם החברים שלמדתי איתם, על אף שעברו יותר משישים שנה. התחתנתי עם חברתי שהייתה אז מהשכונה. בתי למדה בבית הספר "אור לטף" ונכדתי לומדת היום לומדת בבית הספר "אור לטף" ששמו כיום "השחף".

העשרה

גבעת אולגה: "שכונת גבעת אולגה היא שכונה במערב העיר חדרה השוכנת על חוף הים התיכון. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, אשת גואל אדמות חדרה יהושע חנקין ומנשות העלייה הראשונה."

"פסח" בחוץ לארץ על פי מסורת יהודי לוב

זכור לי, כבר אחרי פורים מתחילים ההכנות עם פסח. מוצאים כול תכולות הבית היו צובעים את החדרים ואת המטבח. מוציאים את כל החפצים בחוץ מנקים ומרעננים לכבוד החג. העבודות נמשכים כארבע שבועות בהשתתפות כול בני המשפחה

בשבוע האחרון אבא היה הולך לשוק מביא את הירקות הכי טובים הבשר הכי טרי והכי טוב ושומרים את זה במקום נפרד שלו יתערבב עם החמץ שעדין נישאר בבית. שבוע האחרון היינו אוכלים מחוץ לבית שלו יתערבב החמץ עם הכשר לפסח. בערב החג הבית היה ריח הבישולים שאימא מכינה לכבוד החג לקראת ערב מגיעים האורחים המוזמנים וכול בני המשפחה מקטן ועד גדול. אחרי התפילה ערבית באים הביתה ויושבים על שטיח גדול עם כריות סביב. כמו שכתוב כולנו מסובים.

את האגדה היו קוראים בשתי שפות בעברית. לאלה שלא מבינים עברית היו מתרגמים להם בערבית שפת האם. היה מנהג נחמד לילדים. היו לוקחים ילד בוגר עם תרמיל על הגב והוא יוצא מחוץ לבית. בחזרה היה דופק על הדלת שואלים מי זה? מאין אתה בא? הוא היה עונה: "אני בא מארץ ישראל". מה אתה עושה פה ? והוא עונה:

"אני בא לקחת אתכם לארץ ישראל ולירושלים הקדושה".

ניסים גואטה, השתתף השנה, תשע"ד, בתכנית הקשר הרב דורי – מדור לדור, בבית ספר "השחף" בהנחייתה של המורה ליאת מורבסקי.