מאגר סיפורי מורשת

שמי, חיים אפרת (זיפרט), נולדתי בדצמבר 1946, לאחר מלחמת העולם השניה, בעיר אולם שבגרמניה.

הורי, ניצולי שואה הגיעו לשם כפליטים והתחתנו שם.

ליד העיר אולם זורם נהר הדנובה. באחד מחודשי הקיץ כשהייתי עדיין תינוק, טבלו את רגלי במי הקור של הנהר, באותו רגע התקררתי וחליתי בדלקת ריאות קשה.

כשנולדתי היו שתי תופעות משונות בגופי:

– אוזניי היו גדולות ובולטות, אבי ז"ל חשב שאם הוא ידביק את אוזניי לצידי הראש הם יתיישרו, זה לא קרה ולכן אוזניי נשארו גדולות ובולטות.

– התופעה השנייה, היא כתם לידה, על רגלי הימנית שהוריי ניסו להוריד בעזרת שיפשופו במים וסבון אך זה לא עזר והכתם נשאר.

בגיל שנתיים, בשנת 1948, עלינו לארץ. נסענו ברכבת לאיטליה ומשם עלינו על אונייה לישראל.

בארץ ישראל, שלאחר מלחמת השיחרור, התגוררו בפתח תקווה משפחת מסיני, שאם המשפחה הייתה אחותו של אבי. לאחר שהגענו לארץ התגוררנו תקופה קצרה במחנה מעפילים ליד בינימינה, ומשם עברנו לגור בחדר בתוך דירת שלושה חדרים בבית פרטי בפתח תקווה. חלקנו את המטבח ואת השירותים עם שלוש משפחות נוספות.

כשהייתי בן שלוש וחצי נולד אחי הצעיר אליהו, כשהייתי בן ארבע, משפחתה של אחותה של אמי עלו לארץ וכמתנה מגרמניה הביאו לי קורקינט. אני בגילו הצעיר יצאתי החוצה גאה במתנה שלי, אך הילדים הגדולים ממני חטפו לי את הקורקינט החדש, ואני בכיתי.

גרנו בכפר גנים עד סיום כיתה א'. באחד הימים נתלתי על ענף עץ אשכוליות ונפלתי על האדמה על ידי. הייתי הילד הכי חזק בכיתה ועל ידי היה גבס שעליו כל הילדים כתבו את שמותיהם.

בחופש הגדול בין כיתה א' לכיתה ב', משפחתי רכשה בית חדש בעין גנים. אימי, אחי הקטן ואנוכי הלכנו מכפר גנים עד עין גנים שלושה קילומטרים כדי לנקות את הבית החדש.

כשהייתי בגילך (איילה), אהבתי לצפות במשחקי כדורגל. ביתנו שכן בקרבת מגרש הפועל פתח תקווה. את משחקי הכדורגל ראינו תוך כדי ישיבה על עץ התות של מר בטקין, העץ היה מרוחק כשני מטר מהשער הדרומי של המגרש.

שם ראיתי שוערי עבר ידועים כמו: חודרוב (הפועל תל אביב), ויסוקר (הפועל פתח תקווה) וחיים לוין (הפועל פתח תקווה).

הזוית האישית

איילה וסבא חיים תיעדו יחד את חוויותיו של סבא כילד בישראל של אחרי מלחמת השחרור