מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1933 נולדתי, גרנו בארץ תימן בעיר ג'בלה. עליתי לארץ בתאריך 5.1.1949.

לאחר שאבי נפטר סבא שלי הבריח אותנו מג'יבלה לעדן. הדרך לעדן היתה קשה. עברתי כל מיני טלטולים ומצוקה קשה: לא היה לנו מזון, ישנו תחת כיפת השמיים. עד שהגענו לעדן, עברנו דברים קשים מאוד. אכסנו אותנו בבית ענק. אמא נותרה אלמנה וענייה ולא היה לה מה לתת לילדיה למחיה. באותם ימים הערבים שמעו על ילדים יתומים, הם לקחו אותם בכוח רב, כדי להשמיד אותם. אמי החליטה למסור אותי ואת אחי לאימוץ למשפחות יהודיות. עברתי עם המשפחה המאמצת למחנה "חשד". זכורים לי הרוחות הקשות שבגללן סבלנו מחול בעיניים. נתנו לנו לאכול בצל כדי שיגרום  לדמעות, והחול יצא מהעיניים.

אני אמי ושני אחי

במחנה "חשד" התחלתי ללמוד בהנאה את השפה העברית. היינו במחנה במשך שנה שלמה, עד שהגיעה העלייה לארץ ישראל. אמי, אני ואחותי התאחדנו מחדש ואז נשמנו לרווחה.

הזוית האישית

רחל כהן: אני מאחלת לשובל שתצליח בכל אשר תעשה. אני שובל נהנתי מאוד לעבוד עם רחל.